רע"א 3425/06 מוסא מוחמד טרוי ואח' נ. מותולי וקף ח'ליל שרף אלדין אבו ג'בנה

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"א 6586/05 (כב' השופטים ב' אוקון, א' אפעל-גבאי ונ' סולברג) לפיו התקבל הערעור על פסק הדין של בית המשפט השלום בירושלים בת"א 10234/01 (השופט מ' בר-עם) במובן זה שהדיון יוחזר לבית המשפט השלום לשם השלמת פסק הדין.

2.בבית משפט השלום נדונה תביעה שהגיש המשיבים לסילוק ידם של המבקשים ממקרקעין בשטח של 18,952 מ"ר בשכונת שיח-ג'ראח בירושלים. חלק מהמקרקעין הוגדר על ידי הצדדים כ"מערה". התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר והמבקשים קיבלו רשות להתגונן. בתחילת הדיון הגיעו הצדדים להסכמה דיונית שלפיה " הפלוגתא היחידה בתובענה, עניינה בשאלה העובדתית האם החזיקו הנתבע ואביו במקרקעין נשוא התובענה ברציפות, החל משנת 65', כפי שטענו ועד בכלל. אם יקבע שכן, תידחה התובענה. אם יקבע שלא, תתקבל התובענה וינתן צו לסילוק ידם מהמקרקעין ".

3.בית משפט השלום פירש את ההסכמה הדיונית כך שעליו להכריע בשאלה האם החזיקו המבקשים במערה החל בשנת 1965, ועל פי הראיות שהוצגו בפניו קבע כי גרסתם של המבקשים מסתברת יותר מגרסת המשיבים, ולפיה החזיקו המבקשים במערה החל משנת 1965. לפיכך דחה את התביעה.

4.המשיבים הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי בו טענו כי בית המשפט לא הכריע בכל הפלוגתאות השנויות במחלוקת בין הצדדים. בית המשפט המחוזי הציע לצדדים להחזיר את הדיון לבית משפט השלום כדי שיכריע בשאלה האם החזיקו המשיבים במקרקעין סביב למערה ברציפות לאחר שנת 1965 וכן בשאלת הבניה בתוך המערה, שכן עניינים אלה היו חלק מההסכמה הדיונית שבין הצדדים, שלפיה על בית המשפט היה להכריע "במקרקעין נשוא התובענה". בית המשפט אף התווה את הדרך לבירור הפלוגתאות. הצדדים הסכימו להצעת בית המשפט המחוזי וניתן תוקף של פסק דין להסכמה.

על פסק הדין הגישו המבקשים את הבקשה שבפניי.

5.המבקשים טוענים בבקשתם כי המשיבים לא השיגו בערעורם על פרשנות ההסכמה הדיונית וכי פרשנותו של בית המשפט המחוזי להסכמה הדיונית היתה שגויה. עוד טוענים הם כי ההליך בפני בית המשפט המחוזי היה פגום בלא שניתנה להם זכות לטעון ולהשמיע את טענותיהם, וכי לא היה מקום להוסיף להצעה לה הסכימו, התייחסות לשנת 1965 כאל שנה מבחינה לעניין ביצוע עבודות הבניה ואף לא היה מקום להוסיף את המלה "ברציפות".

6.עיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות דלמטה ונחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. ראשית, לא מצאתי כי הבקשה מעוררת סוגיות בעלות חשיבות משפטית, חוקתית או ציבורית, החורגות מעניינם של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ

פ"ד לו (3) 123). שנית, ולגופו של עניין, בית המשפט המחוזי הורה על החזרת הדיון לבית משפט השלום לשם השלמת פסק דינו בסוגיות שלא נדונו, בהתאם להסכמה הדיונית שהושגה בין הצדדים. בית המשפט הורה על החזרת הדיון בהסכמת הצדדים . נראה לי כי בנסיבות אלה אין מקום לטענת המבקשים כאילו זכותם להישמע נפגעה. אכן, ראוי שההתדיינות בין הצדדים תושלם בכל הנושאים אשר הועמדו למחלוקת וטרם נדונו, ואשר נובעים כולם מסוגית "המקרקעין נשוא התובענה". אשר לניסוח תוכן המחלוקות שיידונו, השגות המבקשים לאחר קבלת הפרוטוקול בעניין זה נדונו על ידי בית המשפט המחוזי, אך הוא לא מצא לנכון להיענות להן. עיינתי בנימוקי בית המשפט ונחה דעתי כי הנוסח המובע בפרוטוקול משקף את המחלוקות שיש לדון ולהכריע בהן כדי לסיים את הסכסוך בין הצדדים, וכי הן מפרטות למעשה את ההסכמה הדיונית המקורית של הצדדים.

לאור האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.