רע"א 3447/14 דניאלה נעימי נ. רשות מקרקעי ישראל - מחוז ירושלים

1.

מונחת לפניי בקשה לעיכוב ביצוע ובקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (רע"א 23796-03-14, כב' השופט א' דראל ), אשר קיבל ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (ת"א 28497-11-13, כב' השופטת א' שניידר ), וביטל את ההחלטה במסגרתה ניתן צו מניעה זמני למימוש ערבות בנקאית אוטונומית.

2.

לבקשת המשיבה 1 (להלן: המשיבה ), חתמו המבקשים על התחייבות בלתי חוזרת לפנות את הקרוואן בו הם מתגוררים בתוך 60 יום. להתחייבות צורפה ערבות בנקאית אוטונומית על סך 20,000 ₪. נקבע כי באם לא יפונה הקרוואן, תהא המשיבה רשאית לממש את הערבות. הקרוואן לא פונה במועד ובכלל, וכעבור שנה פנתה המשיבה אל משיב 2 בבקשה לממש את הערבות. המבקשים הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"א 12853-12-13) למתן סעד הצהרתי לפיו המבקשים הם בעלי הזכויות במשק החקלאי לרבות התוספת מושא הסכסוך, ולהורות לגופים הרלוונטיים לחתום על תכנית לצירוף תוספת השטח האמור למשק החקלאי. במקביל להליך עיקרי זה הוגשה לבית משפט השלום הבקשה לסעד הזמני האמור.

בית משפט השלום קיבל את בקשת המבקשים וקבע כי על אף שאי פינוי הקרוואן במועד יצר עילה לפירעון הערבות, מאזן הנוחות מטה את הכף לטובתם. המשיבה הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו, ובית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה ואת הערעור. נקבע כי משקמה למשיבים עילת פירעון, למבקשים אין עילה המצדיקה את עיכובו. בית המשפט דחה את טענת המבקשים לפיה מדובר בערבות "מותנית", דהיינו שהיא נועדה למימון עלות פינוי הקרוואן, צורך המתאיין לדבריהם נוכח שינוי הנסיבות מאז המצאת הערבות. כמו כן נדחתה טענת המבקשים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. נקבע כי טענה זו איננה מבוססת.

2.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, עימה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשים חוזרים על הטענות אותן השמיעו בפני בית המשפט המחוזי בדבר היות הערבות הבנקאית האוטונומית מותנית, והתייתרותה לנוכח הסכמת המשיבה למתווה המוצע שניתנה ביום 27.3.2014 במסגרת ההליך העיקרי. כמו כן, שבו וטענו כנגד שיהוי המשיבה בפירעון הערבות והימנעותה מהבאה לעדות את יועציה המשפטיים וכי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתם. עוד הם טוענים שסיכויי תביעתם בהליך העיקרי גבוהים במיוחד לנוכח הסכמת המשיבה לתכניתם, וכי המשיבה פועלת בחוסר תום לב בעמידתה על זכותה למימוש הערבות.

3.

לאחר שעיינתי בבקשות שלפניי ובהחלטות שניתנו בגלגוליה הקודמים של הבקשה, החלטתי כי דינה להידחות. לערבות הבנקאית האוטונומית מעמד מיוחד. עיכובה יאושר רק בנסיבות חריגות כגון מרמה או מניעים זרים, אחרת יאויין מעמדה ויבוטל הרציונל העומד מאחוריה. לפיכך, על המבקשים לא רק להצביע על נסיבות חריגות לדבריהם, אלא אף לבסס את טענותיהם (רע"א 5273/07 אמקור בע"מ נ' א. ארנסון בע"מ (12.8.2007)). הנטל רובץ לפתחי המבקשים, ולא נראה על פני הדברים כי הם הניחו תשתית עובדתית המבססת ולא לכאורה את טענתם הפרשנית כי מדובר בערבות מותנית, באופן המצדיק פגיעה באוטונומיית מוסד הערבות הבנקאית.

כמו כן, המבקשים אף לא עומדים במבחנים הכלליים הנדרשים למתן סעד זמני, מאזן הנוחות וסיכויי הערעור. מדובר בסעד כספי מטיבו, העומד על סך 20,000 ₪. המבקשים לא ביססו את טענתם ולא הביאו נתונים עובדתיים המצביעים על נזק בלתי הפיך הצפוי להיגרם להם, מלבד מימוש הערבות כשלעצמה. במקרה שכזה, אף אם ייקבע במסגרת ההליך העיקרי כי המימוש היה שלא כדין, נראה כי המצב יוכל לחזור לקדמותו. לפיכך, אף אם סיכויי הערעור גבוהים במיוחד כדבריהם, ואיני נוקט כל עמדה בנדון בייחוד לנוכח חלקיות התמונה אשר נפרשה לפניי על ידי המבקשים, אין בכך כדי להצדיק את עיכוב מימוש הערבות האוטונומית. התמונה חלקית היא אף באשר להיבטים הדיוניים של העניין – למשל באיזו מסגרת הוגשה הבקשה לסעד זמני לבית משפט השלום. כך או כך, אין הצדקה להתערב בהחלטה שלא להעניק סעד זמני בשל הנימוקים הרגילים בכגון דא – ובעיקר מאזן הנוחות.

4.

לנוכח האמור, בקשת רשות הערעור נדחית. משכך, אף נדחית אף הבקשה לעיכוב ביצוע.