רע"א 3448/07 חלקה 9 בגוש 6598 רמת השרון בע"מ נ. אבנר זילברמן

1.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 12.3.07 (כבוד השופט מ' אלטוביה), המבטלת פסק דין מיום 26.11.98 שניתן בהעדר הגנה.

2.

ביום 28.6.93 נרשמה משכנתה מדרגה ראשונה לטובת המשיב 3 (להלן - הבנק) על זכויות הבעלות של המשיב 1 בנכס מקרקעין מסוים ברמת השרון (להלן - הנכס). המשכנתה נרשמה להבטחת פירעון חובותיהם של המשיבים 1 ו-2 לבנק. ביום 17.1.95 נרשם בלשכת רישום המקרקעין שטר לתיקון משכנתה (להלן – שטר התיקון), אשר לפיו המשכנתה באה להבטיח גם את חובותיה של חברת א.ס.י.נ סחר בע"מ. יצויין, כי חתימתו של המשיב 1 על שטר התיקון נעשתה בפני עורך דין אפרים פאר. ביום 5.2.97 רכשה המבקשת, לטענתה, את זכויותיו של המשיב 1 בנכס. לאחר הרכישה פנתה המבקשת לבנק בנושא המשכנתה הרובצת על הנכס, וביום 17.3.97 השיב הבנק במכתב, בו ציין כי הנכס משועבד לטובתו. עוד הודגש במכתב כי המשכנתה בעינה עומדת, ואין כל בסיס לביטולה.

ביום 22.6.97 הגיש הבנק בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב בקשה למימוש המשכנתה, אולם בסמוך לאחר מכן חדל מהליכי המימוש. ביום 27.8.97 פנתה המבקשת לבנק וביקשה למחוק את רישום המשכנתה על הנכס, וזאת כנגד תשלום של 50,000 ש"ח. הבנק סירב להצעה זו, וציין כי החוב המובטח במשכנתה עמד אותה עת על סך של כ-410,000 ש"ח. ביום 16.9.98 הגישו המבקשת והמשיבים 1 ו-2 תובענה לבית המשפט המחוזי תל-אביב, במסגרתה עתרו למתן פסק דין המצהיר על בטלות המשכנתה. לתובענה צורף תצהיר של המשיב 1, בו הוא טען כי המשכנתה שרבצה על הנכס פקעה, וזאת משום שמחודש דצמבר 1996 לא נותר למשיבה 2 כל חוב לבנק. עוד הצהיר המשיב 1 כי החתימה על שטר התיקון מיום 17.1.95 אינה חתימתו. משכך, כאשר מכר המשיב 1 למבקשת את זכויותיו בנכס ביום 5.2.97, לא הייתה המשכנתה תקפה. הבנק לא הגיש כתב הגנה, וביום 26.11.98 ניתן פסק דין בהעדר הגנה לטובת המבקשת (להלן – פסק הדין), בו הוצהר כי הן המשכנתה שנרשמה ביום 28.6.93 והן שטר התיקון - בטלים. בהסתמך על פסק דין זה נמחקה המשכנתה.

3.

בתחילת שנת 2004 חידש הבנק את הליכי המימוש של הנכס. לאחר שפנה ללשכת רישום המקרקעין במטרה לקבל נסח רישום עדכני, התברר לבנק כי המשכנתה אשר הייתה רשומה לטובתו - נמחקה. ביום 27.2.04 נתקבל בידי הבנק, לראשונה, העתק של פסק הדין מיום 26.11.98, המבטל את המשכנתה. ביום 29.4.04 הגיש הבנק בקשה לביטול פסק הדין. בהחלטתו מיום 12.3.07 קבע בית המשפט כי אין לבטל את פסק הדין מחובת הצדק. זאת, משום שהמבקשת הציגה אישור מסירה לעניין המצאת התובענה, הנחזה להראות כאישור מטעם הבנק, ואילו הבנק לא הרים את הנטל להראות כי אין זה אישור מטעמו. יחד עם זאת, נקבע כי מתקיימים התנאים המצדיקים ביטול פסק דין על פי שיקול דעת בית המשפט. זאת הואיל ובמהלך עדותו במסגרת הבקשה לביטול פסק דין, חזר בו המשיב 1 מטענתו כי החתימה על שטר התיקון אינה חתימתו, והודה כי אכן חתם על שטר התיקון בפני עורך דין אפרים פאר. לאור האמור קבע בית המשפט כי סיכויי הגנתו של הבנק בתובענה העיקרית הינם גבוהים, לכאורה. בית המשפט קבע עוד, כי פסק הדין הגיע לידי הבנק כבר ביום 27.2.04, אולם בקשת הביטול הוגשה ביום 29.4.04. בכך חרג הבנק ממסגרת הזמן הקבועה בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - התקנות). על אף האמור קבע בית המשפט, כי שינוי הגרסה של המשיב 1 מהווה טעם מיוחד להארכת המועד, בהתאם לתקנה 528 לתקנות. בית המשפט דחה אף את טענתה של המבקשת, לפיה השתהות הבנק במימוש הנכס מצדיקה את דחיית הבקשה לביטול פסק הדין. זאת, לאור גרסתו של הבנק, לפיה לעיתים אין הוא מממש נכס במשך זמן רב, מתוך ציפייה לעליית ערכו. בית המשפט מצא בכך הסבר מספק ובעל הגיון כלכלי לאופן התנהלותו של הבנק. לאור כל האמור, הוחלט על ביטולו של פסק הדין. לזכות המבקשת נפסקו שכר טרחת עורך-דין בסך של 20,000 ש"ח בתוספת מע"מ, כמו גם הוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח. מכאן בקשת הערעור שבפניי, בה משיגה המבקשת על ביטולו של פסק הדין.

4.

דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. לא מצאתי מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט קמא, לפיה מתקיימים התנאים לביטול פסק דין על פי שיקול דעת בית המשפט (ראו ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי , פ"ד ח 395, 397). כפי שצוין לעיל, במהלך עדותו חזר בו המשיב 1 מן האמור בתצהיר שהוגש לתמיכה בתובענה לביטול המשכנתה, והודה כי השטר לתיקון המשכנתה אכן נחתם על ידו. סיכויי הגנתו של הבנק נבחנים, כמובן, ביחס לתובענה אותה הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי, ובה ביקשה להצהיר על בטלות המשכנתה. שינוי הגרסה של המשיב 1, אשר חזר בו מתצהירו ששימש בסיס לפסק הדין, משליך באופן ישיר על סיכוייו של הבנק להתגונן בפני תובענה זו. אין אני קובע דבר באשר למהימנותו של המשיב 1, אשר הצהיר דבר והיפוכו. עניין זה ראוי לו שיתברר בפני הערכאה הדיונית. די בשינוי גרסתו של המשיב 1, כדי להראות שקיימת לבנק הגנה אפשרית, המצדיקה את ביטולו של פסק הדין. עם זאת, נותר עניין האיחור של הבנק בהגשת בקשת הביטול. פסק הדין הגיע לידי הבנק ביום 29.2.04, ואילו בקשת הביטול הוגשה לאחר חודשיים. על הבנק היה להגיש את הבקשה תוך 30 ימים. מן התצהיר שהוגש על ידי הבנק עולה כי היה צורך בזימון תיק בית המשפט, משום שהתיק נגנז. עקב כך חל עיכוב בקבלת התיק. דומה שיש בכך משום הסבר מספק לקיומו של טעם מיוחד להארכת המועד. באשר למחדלו של הבנק להתגונן כנגד התביעה עצמה, הרי מדובר ככל הנראה בתקלה. ראוי להסתפק, בגין מחדל זה, בתשלום ההוצאות ושכר טרחת עורך-דין אשר הושתו על הבנק בערכאה דלמטה.

5.

לטענת המבקשת, בעת מכירת הנכס הצהיר בפניה המשיב 1 כי המשכנתה הרובצת עליו אינה תקפה. על דברים אלו חזר אף בתצהיר שצורף לתובענה למחיקת המשכנתה. לשיטת המבקשת, שינה המשיב 1 את גרסתו מתוך תקווה כי אם תוחזר המשכנתה, לכשיימכר הנכס על ידי הבנק, יקבל הוא חלק מן התמורה. לכאורה, טוענת המבקשת, ניתן היה לקיים דיון בבית משפט, ולעמת את עדותו של המשיב 1 עם עדותו של מנהל המבקשת. דא עקא, מר יצחק שפיר, מי שניהל באופן בלעדי את ענייני המבקשת, נפטר בשנת 2002. משכך, נגרמת לה נחיתות דיונית. נחיתות זו יש לזקוף, אליבא דמבקשת, לחובת הבנק, אשר השתהה והמתין למעלה משש שנים לפני שהחל בהליכי מימוש המשכנתה. מסכים אני כי ייתכן ונגרם למבקשת נזק מסוים עקב חלוף הזמן מעת רכישת הנכס. ברם, אין מדובר בנזק, המצדיק את הותרתו של פסק הדין על כנו. עסקינן בעסקת מקרקעין, המחייבת מסמך בכתב (סעיף 8 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969). המבקשת תוכל להציג מסמכים התומכים בטענותיה במסגרת הדיון בתובענה, ולנסות לסתור את עדותו של המשיב 1. טענה לפיה המידע הרלוונטי לעסקת מקרקעין מסוימת קיים רובו ככולו בזכרונו של אדם אחד, הוא מנהלה המנוח של המבקשת, אינה יכולה להדוף את מלוא טענותיו של הבנק, לעת הזו. אכן, סביר להניח שפטירת מנהלה של המבקשת תקשה עליה בניהול המשפט. הנני סמוך ובטוח כי הערכאה הדיונית תיקח זאת לתשומת ליבה. אין זו סיבה להותיר את פסק הדין על כנו.

6.

הבקשה לרשות ערעור נדחית, איפוא. המבקשת תישא בשכר טרחת עורך דין לזכות הבנק בסך 10,000 ש"ח.