רע"א 3451/16ניסים פרץ נ. כונס הנכסים הרשמי

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 21.4.2016 (פש"ר 40093-02-16, השופטת ח' פלינר ), וכן בקשה למתן סעד זמני שהוגשה עמה. הבקשות הוגשו ביום 24.4.2016, וכעת ביום 25.4.2016 הוגשה בקשה דחופה לקיים בהן דיון.

2.המבקש הוא אזרח ישראלי כבן 50, אב לשני ילדים בגירים מנישואיו הראשונים. כפי שעולה מהבקשה, בחמש השנים האחרונות הוא חי עם בת זוגו, גב' סטפני אוניסה (להלן: סטפני ), הנמצאת בארץ כ-16 שנים, והיא אם לבת קטינה בת 15 (להלן: הבת ). על-פי הנטען, לסטפני אשרת שהייה בארץ ולבתה אשרת תייר שתוקפה פג ביום 6.4.2016.

3.בעקבות היקלעותו של המבקש לחובות נפתחו נגדו מספר תיקי הוצאה לפועל, שבמסגרתם הוצא כנגדו צו עיכוב יציאה מהארץ וכן הוטלה הגבלה על יכולתו לחדש את דרכונו. על רקע זה, המבקש הגיש ביום 18.2.2016 בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו כפושט רגל. ביום 5.4.2016 ניתן צו כינוס לנכסיו של המבקש, ובמסגרתו נאסרה יציאתו מן הארץ עד למתן החלטה אחרת וכן מונה לו מנהל מיוחד לפי סעיף 23 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980. יצוין כי עוד קודם שניתן צו הכינוס המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי מספר בקשות לביטול זמני של צו עיכוב היציאה מן הארץ וההגבלות שהוטלו על חידוש הדרכון שלו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. בבקשות אלו טען המבקש כי ברצונו לצאת מן הארץ על-מנת להינשא לסטפני בנישואין אזרחיים בקפריסין. המבקש הדגיש כי הדחיפות בנישואין אלו נעוצה בכך שאשרת השהייה של הבת צפויה לפוג והיא תיאלץ לשוב למדינת מוצאה. הבקשות נדחו (האחרונה שבהן ביום 29.3.2016).

4.ביום 14.4.2016, בסמוך לאחר מתן צו הכינוס, המבקש הגיש בקשה נוספת לביטול זמני של צו עיכוב היציאה מהארץ בעניינו ולביטול ההגבלה על חידוש הדרכון שלו. בבקשתו הוא טען כי ברצונו לצאת מן הארץ בין יום 2.5.2016 ליום 7.5.2016. בנוסף, המבקש צירף לבקשה כתבי ערבות של שני ערבים, אשר הסכימו לשאת בחובותיו אם לא ישוב לישראל בתום התקופה ושיציאתם מהארץ תעוכב כל עוד הוא שוהה בחו"ל (בהקשר זה, ראו והשוו: בש"פ 5474/14 מדינת ישראל נ' מאיר אוחנה , פסקאות 37-27 (28.8.2014)).

5.בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לאחר שהתקבלו אצלו תגובתו של המנהל המיוחד ותשובתו של המבקש לה. בית המשפט המחוזי קבע כי במקרה דנן נותרו סימני שאלה סביב התנהלותו של המבקש, ובכלל זה מדוע הוא לא פעל להסרת המגבלות במסגרת תיקי ההוצאה לפועל; מדוע הגיש את הבקשה בסמוך למועד היציאה המתוכנן מן הארץ; וכן מדוע הנסיעה הכרחית במועדים שהתבקשו, עוד בטרם עבר התיק בעניינו של המבקש לידי המנהל המיוחד. לבסוף, בית המשפט המחוזי קבע כי אם הצדדים יגבשו הסכמות אחרות, להנחת דעתו של המנהל המיוחד, הוא יידרש לבקשה בשנית.

6.המבקש טוען כי יש להיעתר לבקשתו שאם לא כן ייגרם לו עיוות דין חמור. לטענתו, אי ביטולו של צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוטל עליו יגרום לו ולמשפחתו נזק בלתי הפיך. המבקש חוזר ומדגיש את החשיבות והדחיפות שביציאתו מהארץ לצורך נישואיו לסטפני, ומוסיף כי יש להתחשב במצבו הבריאותי הרופף. כמו כן, הוא טוען כי הציג ערבויות מתאימות לבקשתו, וכי לא היה יכול לפעול בעניין זה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל בשים לב לכך שהוטלו עליו הגבלות במספר תיקים שונים. עוד טוען המבקש כי יציאתו מהארץ לא תפגע בנושיו.

7.לאחר שבחנתי את טענות המבקש הגעתי למסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות אף מבלי להידרש לתשובתו של המשיב. כפי שעולה מהחלטתו של בית המשפט המחוזי, המבקש הגיש את הבקשה לביטול זמני של צו עיכוב היציאה מהארץ בסמוך לתאריכי הנסיעה המיועדים, ללא תשתית עובדתית מספקת וקודם שהתיק בעניינו עבר לידי המנהל המיוחד, כך שזה לא הספיק לגבש עמדה מבוססת בעניין (ראו והשוו: רע"א 1853/07 ארונוף נ' כונס הנכסים הרשמי (27.2.2007); רע"א 6975/14 דוידוב נ' שדה , פסקאות 8-7 (22.10.2014)). בנסיבות אלו, אין בידי להיעתר לבקשה. אין באמור כדי לחוות דעה באשר לבקשות דומות שיוגשו על-ידי המבקש לאחר שהתיק יעבור לידי המנהל המיוחד, ככל שיוגשו.

8.אשר על כן, נדחית בקשת רשות הערעור. ממילא נדחות גם הבקשה למתן סעד זמני והבקשה הדחופה לקיום דיון. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.