פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3460/20
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיב:
מדינת ישראל - משרד הבטחון
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בתיק עא
056741-11-19 שניתן ביום 04.05.2020 על ידי כבוד השופטים ר' וינוגרד, ש'
ליבוביץ ות' בר-אשר
בשם המבקש:
עו"ד זכי כמאל
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים ר' וינוגרד , ש' ליבוביץ ו ת' בר-אשר ) מיום 4.5.2020 בע"א 56741-11-19, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' סלע ) מיום 30.10.2019 בת"א 44836-01-15.
1.
המבקש, תושב הכפר עראבה שבנפת ג'נין, הגיש תביעה נגד המשיבה (להלן: המדינה ), בטענה כי ביום 23.1.2013, בדרכו לעבודתו בישראל, נפגע בראשו מרימון גז שנורה על-ידי חיילים במחסום טייבה – טול כרם (להלן: המחסום ), ואיבד כתוצאה מכך את מאור עינו הימנית (להלן: האירוע ). לטענת המבקש, בשעת האירוע שרר עומס חריג במחסום, ועובדים פלסטיניים שטרם הורשו לעבור בו, יידו אבנים ובקבוקים לעבר עובדים שהורשו לעשות כן. בעקבות זאת, הגיעו למקום כוחות ביטחון נוספים, אשר לטענת המבקש, ביצעו ירי לא מוצדק, ללא התרעה מוקדמת וללא הבחנה, מבלי שנשקפה סכנה לאף אדם. המבקש טען כי המדינה אחראית לפצותו על נזקיו שנגרמו כתוצאה מירי זה, וגרס שלא מדובר ב"פעולה מלחמתית", כמשמעותה בסעיף 5 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952 (להלן:
חוק הנזיקים ).
מנגד, המדינה הכחישה שהמבקש נפגע באירוע, אך טענה שגם אם יוכח אחרת, מדובר ב"פעולה מלחמתית", כך שהיא פטורה מאחריות ביחס לפגיעתו של המבקש. נטען שמדובר היה בהתפרעות אלימה מצד מאות פלסטינים, שיידו אבנים לעבר חיילים, באופן שסיכן את חייהם ואילץ אותם להפעיל אמצעים לפיזור הפגנות, לרבות ירי של שני רימוני גז. לטענת המדינה, הירי היה הכרחי, בוצע בהתאם להוראות הפתיחה באש ולא היו נפגעים כתוצאה ממנו.
2.
בית משפט השלום עמד על כך שלא ניתן לקבוע כי רשלנות מצד כוחות הביטחון גרמה לפגיעתו של המבקש. בית המשפט שלל את גרסת המבקש, לפיה האירוע הסתכם במריבה בין פועלים, וקבע שהוא נותן "אמון מוחלט" בעדותו של סגן מפקד החטיבה שפעלה בגזרה (להלן: הסמח"ט ), ממנה עלה כי "מדובר היה באירוע של הפרות סדר קשות ואלימות ביותר, בהן השתתפו מאות מתפרעים, אשר יידו אבנים לעבר כוחות הביטחון [...] נשקפה סכנת חיים לכוחות הביטחון ולשוהים במעבר". נקבע כי עדותו של הסמח"ט נתמכת בדו"חות צבאיים שנרשמו בזמן אמת, ובעדותו של מי ששימש קצין הביטחון של המחסום בעת האירוע. לנוכח האמור, נפסק כי האירוע הוא בגדר "פעולה מלחמתית" לפי סעיף 5 לחוק הנזיקים, ומשכך פטורה המדינה מאחריות ביחס לפגיעה במבקש.
3.
ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה. נקבע שבניגוד לטענת המבקש, לא ניתן לקבוע שבית משפט השלום רחש אמון לגרסתו לאירוע. נקבע כי חרף העובדה שהמסמכים עליהם נשענה המדינה אינם עקביים ביחס לתאריך המיוחס לאירוע המתואר בהם, בדין קבע בית משפט השלום שמדובר באירוע הנדון. נפסק כי מאחר שאין מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום, גם אין להתערב בקביעותיו המשפטיות, לפיהן מדובר ב"פעולה מלחמתית" ולא הוכחה רשלנות מצד כוחות הביטחון.
4.
המבקש לא השלים עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והגיש את בקשת רשות הערעור שלפניי. בין היתר, נטען כי התשתית העובדתית שהציגה המדינה "קרסה"; כי בהינתן שלטענת המדינה לא היו נפגעים באירוע, לא ייתכן שבית המשפט יישען על גרסתה העובדתית; כי התמודדות עם הפרות סדר בנסיבות הנדונות, אינה עולה כדי "פעולה מלחמתית"; וכי כוחות הביטחון התרשלו ולא פעלו לפי הנהלים.
5.
לאחר עיון בבקשה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות מכוח תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. על אף שמדובר בבקשה ב"גלגול שלישי", ולמרות ניסיונות המבקש לעטות עליה אצטלה עקרונית, הבקשה עצמה מנוסחת כערעור לכל דבר, תוקפת בעיקר ממצאי עובדה ומהימנות שקבע בית משפט השלום, ואינה מעוררת שאלות משפטיות עקרוניות החורגות מעניינם של הצדדים. כמו כן, ומבלי להקל ראש בפגיעתו של המבקש, לא מצאתי כי מתן רשות ערעור דרוש למניעת עיוות דין.
6.
אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"א באב התש"פ (11.8.2020).
ש ו פ ט