רע"א 3464/14 תיימור ח'שאן נ. הראל חברה לביטוח בע"מ

המבקש, יליד 10.9.1993, נפגע ביום 19.11.2004 בתאונת דרכים, בהיותו כבן 11 שנים. בגין פגיעותיו בתאונה הגיש המבקש בשנת 2006 תביעה לבית משפט השלום בטבריה. המחלוקת העיקרית בין הצדדים התייחסה לנכותו הנפשית של המבקש שנטען שנגרמה כתוצאה מהתאונה. מומחה בפסיכיאטריה מטעם בית המשפט, ד"ר טארק פאהום, חיווה דעתו כי למבקש נכות נפשית בשיעור כולל של 30 אחוזים, מתוכם 7.5 אחוזים כתוצאה מתסמונת דחק בחר חבלתית ( PTSD ) שנגרמה כתוצאה מהתאונה. יתרת הנכות הנפשית נובעת מהפרעת אישיות גבולית ממנה סובל המבקש ללא קשר לתאונה. בית משפט השלום אימץ את מסקנות המומחה. בית המשפט פסק כי הנכות התפקודית של המבקש היא בשיעור כולל של 50 אחוזים, מתוכם 12.5 אחוזים בגין התאונה. את נזקיו של המבקש חישב בית המשפט על פי בסיס שכר השווה לשכר המינימום (בשל הפרעת האישיות ממנה סובל המבקש), ומסכום הפיצוי הופחת החלק היחסי של התגמולים שהמבקש קיבל ויקבל מהמוסד לביטוח לאומי בגין נכות כללית. בית משפט השלום דחה בקשה לתיקון פסק הדין שעניינה היתה פסיקת 25 אחוזים מהפיצוי במקרה של "בליעת" הפיצויים בניכויי המוסד לביטוח לאומי.

על פסק דינו של בית משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת, כשהמשיבה הגישה ערעור שכנגד. בית המשפט המחוזי דחה את שני הערעורים.

בבקשת רשות הערעור מצביע המבקש על טעויות שנפלו, לטענתו, בפסקי הדין של הערכאות הקודמות. בין היתר נטען, כי במקרה דנא היתה הצדקה לסטות מקביעות המומחה מטעם בית המשפט ולקבוע כי בגין התאונה נגרמה למבקש נכות רפואית בשיעור 50 אחוזים ונכות תפקודית של מאה אחוז. כמו כן טוען המבקש כי את הפיצוי יש לחשב על יסוד השתכרות צפויה בשיעור 90 אחוזים מהשכר הממוצע.

המבקש מוסיף, כי לא היתה התייחסות לטענתו לפיה חל במקרה דנא עקרון "הגולגולת הדקה" שמכוחו ראוי ליחס לתאונה את מלוא נכותו של המבקש, שכן קודם לתאונה לא היתה כל עדות להפרעה תפקודית כלשהי בגין הפרעת האישיות שאובחנה אצל המבקש. המבקש שב וטוען כי בכל מקרה ראוי לקבוע כי הוא זכאי, למצער, ל- 25 אחוזים מסכום הפיצוי שפסק בית משפט השלום.

לענין מתן רשות הערעור ב"גלגול שלישי" נטען, כי יש ליתן רשות זו כדי שלא ייגרם למבקש "עיוות דין חמור", בהתחשב בהיותו אדם צעיר שתוצאות פסק הדין ילוו אותו שנים רבות.

דין הבקשה להידחות מבלי להורות על הגשת תשובה.

הבקשה אינה מעוררת כל שאלה שלהכרעה בה עשויות להיות השלכות אל מעבר לעניינם של בעלי הדין הספציפיים. עסקינן ביישום הלכות קיימות ומוכרות על מערכת נתונים קונקרטית. גם אם טעו הערכאות הקודמות, ואיני רומז שכך הוא, בחינה ב"גלגול שלישי", לא נועדה לתקן טעויות, כפי שנעשה בגדרו של ערעור בזכות. ואכן, טענותיו של המבקש הן ערעוריות גרידא. עניינו של המבקש נבחן לפני ולפנים על-ידי שתי ערכאות ואין מקום לבחינה שלישית בבית משפט זה.

מעבר לדרוש יצוין, באשר להשגתו העיקרית של המבקש שעניינה שיעור הפגיעה התפקודית שיש לייחס לתאונה – הקביעה בנושא זה מבוססת על חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, כשבית המשפט אינו נוטה לסטות ממנה אלא במקרים יוצאי דופן. מבחינה זו גם לא מתקיים בענייננו מצב של "עיוות דין חמור" כנטען בבקשה.

הבקשה נדחית, אין צו להוצאות.