רע"א 3465/00 סבטלנה וינוגרדובה נ. שר הפנים

1.עניינה של עתירה זו בבקשה לצו המחייב את המשיב ליתן טעם מדוע לא יונפקו לעותרים 1 עד 3 אשרות כניסה ועבודה בישראל.

2.העתירה במקורה מתבססת על הטיעונים הבאים:

העותרים 1 עד 3 הגיעו לישראל כתיירים ב1996-. ב1997- נישאה העותרת 1 לעותר 4, שהוא אזרח ישראלי.

בשנת 1997 הגישו העותרים 1 עד 3 בקשות לקבלת אזרחות ישראלית מכח נישואי העותרת 1 לעותר 4. מאז ועד מועד הגשת העתירה לא ניתנה החלטה בבקשות אלה.

בשנת 1999 נסעו העותרים 1 עד 3 לחו"ל מסיבות משפחתיות, וב26.1.00- ביקש העותר 4 בעבורם אשרות כניסה ועבודה בישראל כדי לאפשר את חזרתם ארצה. עד למועד הגשת העתירה לא ניתנה תשובה לבקשות אלה, ומכאן העתירה.

3.מתגובת המשיב מיום 20.6.00 לעתירה עולה, ראשית, כי בעקבות המצאת מסמכים ופרטים נוספים, החליט המשיב לאפשר את כניסת העותרים 1 עד 3 ארצה באשרה מסוג ב2/, והודיע כי היבטים שונים הקשורים בזכאותם לאזרחות ייבחנו במקביל לכך. לתגובה זו טוענים העותרים כי אין בהסכמה למתן אשרה מסוג ב2/ משום מענה לצרכיה של העותרת 1 בעבודה בישראל ולפיכך העתירה לא התייתרה ככל שהיא נוגעת לקבלת היתר עבודה.

4.לענין זה השיב המשיב ביום 19.7.00 כי על פי נוהל חדש שהונהג במשרד הפנים, העותרת 1 עתידה לקבל אשרת ביקור ועבודה בישראל מסוג ב1/ שתוקפה הוא לשישה חודשים ואשרה זו תאפשר לה לעבוד בישראל בכפוף לקיום דרישות שונות הנובעות מחוק שירות התעסוקה תשי"ט 1959. במהלך תקופה זו יקבל המשיב החלטה סופית בבקשה המונחת לפניו לאיחוד משפחות בישראל.

5.לאור האמור, העתירה התייתרה משבקשת העותרים לסעד באה על סיפוקה.

לפיכך, העתירה נדחית.