רע"א 3471/02 CHC FINANCE N.V נ. אברהם ניסים

בשנת 1994 הגישה המבקשת בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תובענה כספית נגד צוהל ייבוא ושיווק בע"מ (להלן: החברה) ונגד נפתלי מנץ והמשיבים (להלן: הנתבעים). לטענת המבקשת, החברה לא השיבה כספים אשר לוותה מן המבקשת, והנתבעים ערבים להבטחת פירעון חובות החברה ואחראים אישית כמורשי חתימה בחברה, כבעלי מניותיה, מנהליה ושלוחיה.

לאחר שהוגש כתב הגנה , העביר כל צד למשנהו שאלונים, ובית-המשפט המחוזי נתן צו המחייב את הצדדים להשיב על השאלונים.

משלא ענו הנתבעים על שאלוני המבקשת, הגישה המבקשת בקשה לבית-המשפט המחוזי לחייב את הנתבעים בהוצאות. המשיבים טענו מנגד, כי נתקלו בקשיים באיתור מסמכים, ובית-המשפט נתן להם ארכה של תשעים ימים להגשת התשובות לשאלונים.

בתגובה הגישה המבקשת לבית-המשפט המחוזי בקשה, שבה דרשה כי אם לא ימסרו התשובות לשאלונים בתוך תשעים הימים, יורה בית-המשפט על מחיקת כתב הגנה ויינתן פסק-דין. מנגד, המשיבים ביקשו ארכה של שלושים ימים נוספים, בהסבירם כי השאלון כולל שאלות רבות. בית-המשפט המחוזי נעתר לבקשתם והאריך את המועד בשלושים ימים נוספים, בהדגישו כי "לא יינתנו אורכות נוספות".

או אז הגיש אחד הנתבעים, נפתלי מנץ, את תשובותיו לשאלון וציין, כי הן מוגשות בשמו ובשם כל הנתבעים. בתגובה הגישה המבקשת בקשה למחיקת כתב ההגנה, אך בית-המשפט דחה את בקשתה ונתן למשיבים ארכה של שלושים ימים נוספים להשיב על השאלונים.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, שבגידרה טענה המבקשת, כי לפי תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984- נתבע אשר אינו מקיים צו להשיב על שאלון, יש למחוק את כתב הגנתו. לטענת המבקשת, אומנם לבית-המשפט שיקול-דעת להאריך את המועד לקיום הצו, אך במקרה זה נמסר השאלון למשיבים לפני כשנה וחצי - פרק זמן מספיק לצורך מתן תשובות על השאלונים. המבקשת הוסיפה וטענה, כי התחמקותם של המשיבים גורמת לעיכוב התקדמות ההליך המשפטי ומעידה על חוסר תום-לב. לבסוף טענה המבקשת, כי בית-המשפט המחוזי התעלם מהחלטתו שלא לתת אורכות נוספות ובכך פגע באינטרס המבקשת לקדם את הדיון בעניינה, בשים לב לכך שהתביעה הוגשה לפני כשמונה שנים.

יש לדחות את טענות המבקשת.

הגם שעל-פניו נראה כי המשיבים מעכבים באופן בלתי ראוי את מתן תשובותיהם על השאלונים, לבית-המשפט נתון שיקול דעת נרחב בנוגע לניהול ההליכים שבפניו בכלל, וביחס להארכת המועד לקיום צו למתן תשובה על שאלונים בפרט. ראו תקנה 122 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984-. ככלל, בית-משפט זה אינו נוהג להתערב בהחלטות בעניינים הנוגעים לדרך ניהול המשפט, אשר נתונים לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. לא מצאתי כי נסיבות העניין שבפניי מצדיקות לסטות מכלל זה.

אך מובן הוא, כי בית-המשפט ישקול את התנהגות המשיבים, למצער בשלב פסיקת ההוצאות, וייתן ביטוי הולם לעיכובים שגרמו בניהול ההתדיינות.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.