רע"א 3488/99 בוריס דוידוב נ. משה בהנם

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ה. גרסטל) בה נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בת אביב-יפו.

1.המבקשים תבעו את המשיבים, המתגוררים כיום בניו-יורק, בבית משפט השלום בתל אביב-יפו. יחד עם התביעה, הגישו המבקשים בקשה להיתר המצאה אל מחוץ לתחום המדינה, ובקשתם נענתה. המשיבים לא ביקשו רשות להתגונן וביום 12.5.98, 33 ימים לאחר ההמצאה למשיבים, ניתן על ידי בית משפט השלום (הרשמת א. כהן) פסק דין כנגד המשיבים.

2.המשיבים הגישו בקשה לביטול פסק הדין, על פי תקנה 214 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, וזאת 9 ימים לאחר מועד מתן פסק הדין, ביום 21.5.98. הרשם א. אטיאס דחה את הבקשה, בנימוק שלא נטען כל טעם מיוחד לאחור בהגשת בקשת הרשות להתגונן, כנדרש בתקנה 214, ובנימוק שטענות ההגנה של המשיבים - שעסקו בכתב הויתור - לוקות בחסר.

3.על החלטה זו ערערו המשיבים לבית משפט השלום. הערעור הוגש באיחור, ולכן לווה בבקשה להארכת מועד. גם בקשה זו לקתה בפגם, בשל אי הגשת תצהיר לתמיכה בבקשה, ולכן ביקשו מאוחר יותר לצרף את התצהיר. לטענת המבקשים, גם בקשה אחרונה זו לא נתמכה בתצהיר. בית המשפט (השופטת ע. ברון) קבע ש20- הימים שניתנו למשיבים לשם הגשת בקשת הרשות להתגונן הינם זמן קצר מדי בנסיבות אלה, כאשר המשיבים שוהים במדינת ניו יורק, ומן הראוי היה ליתן להם לפחות 60 יום לשם כך. עוד ציין בית המשפט כי סיכויי הצלחת המשיבים בהגנתם טובים. בנסיבות אלה קבע בית המשפט כי שורת הצדק הנה כי יתאפשר למשיבים להתגונן בפני התביעה, וכי על מחדליהם ניתן לכפר בהוצאות. לפיכך קיבל בית המשפט את הערעור ואת הבקשות שנלוו אליו, והורה על ביטול פסק הדין של בית משפט השלום, ועל מתן רשות למשיבים להתגונן בפני התביעה.

4.על פסק דין זה הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור. המבקשים טענו כי המשיבים לא נתנו כל הסבר לאי הגשת בקשת הרשות להתגונן ולא נתנו כל טעם מיוחד לאף אחד מהפגמים שלוו את בקשותיהם השונות. בנוסף, המבקשים טענו נגד הקביעה כי למשיבים נדרשו 60 יום - הן כי לבית המשפט לא היתה סמכות להתערב בהחלטת בית משפט השלום והן כנגד צדקת הטענה. לבסוף טענו המבקשים כי סיכויי ההגנה של המשיבים קלושים. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ואישר את פסק הדין, בקובעו כי נימוקיו של בית משפט השלום מקובלים עליו, וכי לא מצא הצדקה בנסיבות הענין למנוע מהמשיבים את יומם בבית המשפט, לאחר שהמבקשים (המשיבים שם) יפוצו בהוצאות.

5.על החלטה זו של בית המשפט המחוזי מבקשים המבקשים לערער. המבקשים מעלים בבקשה זו את אותן הטענות שהעלו בפני בית המשפט המחוזי, ומוסיפים כי למשיבים כבר היה יומם בבית המשפט, שכן כל טענותיהם כבר נטענו בפני הרשם בענין בקשתם שלפי תקנה 214 לבטל את פסק הדין שניתן נגדם על ידי בית משפט השלום.

6.לאחר שעיינתי בבקשה נחה דעתי כי דינה להדחות. רשות ערעור ניתנת במקרים חריגים בלבד, המעלים שאלה חוקתית, ציבורית או משפטית בעלת חשיבות החורגת מהענין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 126). שאלה כזו לא מצאתי כאן. טענות המבקשים מכוונות כנגד שיקול דעתן של הערכאות הקודמות שדנו בתיק זה, והן אינן מעלות שאלה המצדיקה דיון רביעי בענין זה.

הבקשה נדחית.