רע"א 3501/16 מנחם אלטשולר נ. מנשה שלום

1.עיינתי בבקשה ובחלק מנספחיה הרבים. מבלי לקבוע מסמרות בדבר, דומה כי גם אם הפריז בית המשפט המחוזי בהערכתו ביחס לסיכויי תביעתם של המשיבים (ואינני מביע עמדה בכך לכאן או לכאן), הרי שבסופו של דבר הגיע להחלטה מאוזנת בנוגע להטלת צו המניעה ביחס לאיסור על מכירת הנכס שבמחלוקת. זאת, בין היתר, בהתחשב במאזן הנוחות בין הצדדים ובערבות הגבוהה יחסית שהוטל על המשיבים להפקיד כתנאי לצו האמור. על פני הדברים, בנסיבות אלו אין החלטה זו מצדיקה את התערבות ערכאת הערעור.

2.בצד זאת, בסעיף 35 וכן נספח ז' לבקשה צוין כי הצדדים הגיעו להסכמה בדבר צמצום תחולת צו המניעה ביחס להשכרת הנכס, וכי הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה (החלטת בית המשפט המחוזי מיום 18.4.2016). לטענת המבקש, נכשל משא ומתן בינו לבין שוכר פוטנציאלי, וזאת עקב התנהלות המשיבים. ברם, מעיון בהודעת המשיבים לבית המשפט המחוזי מיום 4.5.2016 (באמצעות מערכת "נט המשפט"), עולה כי הם לא חזרו בהם מהסכמתם זו, וכי הם מוכנים להמשך השכרתו של הנכס. אכן, סבורני כי אין הצדקה משפטית ואין כל תועלת בהטלת איסור על השכרת הנכס. טוב יעשו הצדדים אם ינהגו בהתאם להסכמתם זו ויפעלו להשכרת הנכס בהקדם האפשרי. במידת הצורך יוכלו גם להביא את הדברים להכרעתה של הערכאה הדיונית. מכל מקום, בהתחשב בהחלטה מיום 18.4.2016 הרי שמתייתר הצורך לדון בחלק הבקשה הנוגע לאיסור על השכרת הנכס – איסור שאיננו קיים עוד.

3.נוכח האמור לעיל, יודיע המבקש בתוך שבוע-ימים אם עודנו עומד על בקשתו.