רע"א 3521/04 בנימין רוזנפלד נ. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ד' קרת-מאיר), אשר בה נדחתה עתירת המבקש לביטול פסק-דין שניתן בהיעדר הגנה.

המבקש נתבע, יחד עם אחרים, על-ידי המשיב, בתביעה בסדר-דין מקוצר. עילת התובענה – הלוואה שהוענקה על-ידי המשיב ולא נפרעה. פסק-הדין כנגד המבקש ניתן, כאמור, בהיעדר הגנה, והוא הגיש בקשה לביטולו. המבקש טען, כי הוא מתגורר דרך קבע באוסטריה, וכתב התביעה לא נמסר לו כדין. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו, בקבעו כי המסירה בוצעה לכתובתו הרשומה של המבקש במשרד הפנים. המבקש גרס כי הדירה איננה תפוסה, אולם בית המשפט קמא הטעים שהמבקש לא מסר כתובת חלופית בה הוא מתגורר בעת שהוא שוהה בארץ. גם טענתו של המבקש, כי היה על המשיב למסור את כתב התביעה לכתובת אחרת, שנתן לבנק עוד בשנת 1995 – נדחתה. בית המשפט פסק, כי בכתובת זו אכן בוצעה מסירה לנתבעים אחרים – החברה שקיבלה את ההלוואה ונתבע נוסף – ויש לראותה כמסירה כדין.

2.גם טענתו האחרת של המבקש – כי עומדת לו הגנה טובה מפני התביעה – לא הביאה את בית המשפט המחוזי לבטל את פסק-הדין שניתן בהיעדר הגנה. המבקש טוען, בין היתר, כי העסקה נשוא ההלוואה היתה בטלה ומבוטלת, שכן לא נתקיימו תנאים הקבועים בה, וכי אם שולמו כספים על-ידי הבנק למאן-דהוא, הרי היה זה כאשר המבקש כבר עזב את הארץ ביודעו כי העסקה אינה קיימת עוד. לדברי המבקש, הוא נפל קורבן למעשה נוכלות. בית המשפט המחוזי דחה טענות אלה, וקבע, כי מחקירתו הנגדית של המבקש ומהמסמכים שבפניו עולה, שהחברה פנתה לבנק ביום 14.6.1995 בבקשה לקבלת הלוואה לרכישת נכס, והמבקש, ששמו צוין כמנהל וכבעל מניות בחברה, היה חתום כערב. במסגרת בקשה זו – כך נפסק – אין כל התנאה על העסקה וההלוואה שנתבקשה, והחברה אף חתמה על איגרת-חוב, שבה משכנה את זכויותיה בנכס לטובת הבנק. נקבע גם, כי החברה הפקיעה מרשותה את היכולת לבטל או לשנות את העסקה לאחר ההתחייבות כלפי הבנק, כי העסקה דווחה למס שבח וכי אין בידי המבקש מסמכים כלשהם מהם עולה שהעסקה בוטלה על-ידי החברה. עדות המבקש, כי ראה בעסקה כבלתי-תקפה, נמצאה על-ידי בית המשפט קמא בלתי מהימנה ומנוגדת למסמכים עליהם חתם המבקש. "חתימת החברה באמצעות המבקש על כל אותם מסמכים ועזיבתו של המבקש את הארץ מיד לאחר מכן" – כך נפסק – "יש בה כדי להוות מצג כלפי הבנק בדבר תקפותה של העסקה".

על החלטה זו מלין המבקש. הוא חוזר על הטענות שהעלה בפני בית המשפט המחוזי, שעיקרן, כאמור – היעדר הזמנה כדין ועילת הגנה טובה.

3.החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל.

לבית משפט שנתן החלטה במעמד צד אחד סמכות רחבה לבטלה, בהתאם להוראת תקנות 201 ו- 214 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. בענייננו, מיאן בית המשפט המחוזי לבטל את פסק-הדין שניתן במעמד צד אחד, משפסק, כי בוצעה הזמנה כדין, הן לאור המצאת כתב התביעה לכתובתו הרשומה של המבקש במשרד הפנים, והן לאור המצאתו לכתובת שמסר המבקש לבנק – אם כי ההמצאה לכתובת אחרונה זו נעשתה לנתבעים אחרים. דעתי היא, כי אף מבלי להכריע בשאלה האם בוצעה המצאה כדין למבקש, ראוי היה, במקרה זה, להפעיל את שיקול הדעת המסור לבית המשפט, לבטל את פסק-הדין שניתן כנגד המבקש, בהיעדרו.

4.המבקש טוען, כאמור, כי הוא אזרח אוסטרי ומתגורר דרך-קבע באוסטריה. אין הוא חולק על כך שבוצעה המצאה – על דרך ההדבקה – לכתובתו הרשומה במשרד הפנים, אך דא עקא, שלטענתו, דירה זו, שהיתה שייכת בעבר להוריו המנוחים, אינה משמשת אותו, וגם בהגיעו לארץ, מדי פעם בפעם, אין הוא מבקר בה, והיא איננה מאוכלסת. אין מחלוקת על כך שהמערער אכן מסר, במסגרת יחסיו עם המשיב, כתובת אחרת, וכי לא בוצעה המצאה למבקש לכתובת זו. אמנם, בוצעה המצאה לנתבעים אחרים, אולם בכך אין כדי ללמד כי ההמצאה לאחרים היה בה ולוּ כדי להביא לידיעתו את דבר ההליך כנגדו.

המבקש חויב, במסגרת פסק-הדין, בסכום של מיליוני ש"ח. עובר לחיובו, לא היה לו יומו בבית המשפט. הזכות לביטול פסק-דין שניתן על-פי צד אחד, בנסיבות מוצדקות, מעוגנת במישור החוקתי, בהיותה חלק מזכות הגישה לבית המשפט ומרכיב חשוב בהגשמת העיקרון הכללי של הזדמנות שווה לכל בעלי הדין ביישום זכות זו (ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט) 204-203). בענייננו, נראה כי ראוי לבטל את פסק-הדין ולהתיר למבקש להגיש בקשת רשות להתגונן. יודגש, כי אינני מביע עמדה באשר לסיכוייה של בקשה כזו.

הערעור מתקבל, אפוא. התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי, על-מנת שיכריע בשאלת הזכות העומדת למבקש להתגונן בפני התביעה. עם זאת, בנסיבות המקרה לא ראיתי לעשות צו להוצאות.