פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3521/15
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקשים:
1. פרופ' שאול לדני ואח'
2. אלדפיני מהא ואח'
3. אלדנפירי איסמיהאן ואח'
נ ג ד
המשיבות:
1. רמת חובב, מועצה מקומית תעשייתית
2. מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בבאר שבע בת"א 1069/07; ת"א 1070/07 ות"א 1144/07 שניתנה
על ידי כבוד סגנית הנשיא ש' דברת
בשם המבקשים:
עו"ד משה קפלנסקי
בשם משיבה 2:
עו"ד חגית שפיצר
החלטה
מונחת בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי באר שבע בשלוש תובענות – ת.א 1069/07, 1070/07, 1144/07 (מפי כב' סגנית הנשיא ש. דברת ), בה נדחתה בקשת המבקשים לאחד את תשלום אגרת בית המשפט בשלושת התובענות שהוגשו על ידם.
1.
המבקשים, תושבי הנגב המתגוררים בקרבת מועצה מקומית-תעשייתית רמת חובב, הגישו שלוש תובענות כנגד המשיבות בגין נזקי גוף, שכפי הנטען נגרמו להם עקב היחשפות לחומרים מזהמים שנפלטו מאתרי רמת חובב. שלושת התיקים אוחדו בבית המשפט המחוזי על פי החלטת כב' הנשיא י' פלפל . בשנת 2013 נדחתה התביעה בשל אי הוכחת קיומו של קשר סיבתי עובדתי בין המחלות לבין החשיפה לזיהום. ערעור לבית המשפט העליון הסתיים בפשרה על פי ס' 79א', ובה הופחת סכום ההוצאות בו חויבו המבקשים, אך התוצאה נותרה על כנה.
בשנת 2015 קיבלו המבקשים שלוש הודעות חיוב בגין אגרות בית המשפט בשלוש התובענות אותם הגישו. הם הגישו בקשה לבית משפט קמא בה טענו כי בשל העובדה שהדיון בשלושת התביעות אוחד בשלב מוקדם של הדיון – טרם הגשת כתבי הגנה – אין לחייבם בתשלום שלוש אגרות, אלא באגרה אחת בלבד. טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, ומכאן הבקשה למתן רשות ערעור.
2.
דין הבקשה להידחות. תקנה 2(א) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: התקנות ) קובעת במפורש כי "המביא הליך לבית משפט ישלם עם הבאתו לראשונה, את האגרה הקבועה בתוספת...". לשון התקנה ברורה וחד משמעית. המבחן הקובע לחבות האגרה הוא מועד פתיחת ההליך. כך עולה מלשון החוק, וכך גם נקבע בפסיקת בית משפט זה (רע"א 2632/02 סיס עיצוב ריהוט ציבורי בע"מ נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ , נז(1) 717 (26.12.2002)). בהירותה של התקנה הולכת יד ביד יחד עם הצורך בקביעת פרוצדורות מובנות וקבועות, שיבטיחו שהכללים יהיו ברורים לכל העוסקים במקצוע. במה דברים אמורים? פרשנות גמישה של תקנות האגרות בהקשר זה יכולה לגרום לכמות רבה של התדיינות במקרים בהם הדיונים אוחדו, ותותיר את הצדדים המתדיינים ואת מערכת בתי המשפט בחוסר וודאות לגבי הסכומים שאותם עליהם לשלם בעת פתיחת הליך משפטי. ככל שניתן – אמורות התקנות להיות משולות לתמרור תנועה, המורה בבירור כיצד יש לנהוג.
השיקולים שהוזכרו לעיל נכונים גם בענייננו. המבקשים פתחו שלושה הליכים נזיקיים שונים, ומרגע זה ואילך חוייבו בתשלום אגרה לכל הליך. לא הוגשה כל בקשה מטעמם לפטור מאגרה מטעמים כלכליים לפי סעיף 14 לתקנות, ולא הוכח כי הם עומדים בתנאי סעיף 20 בדבר עניינים הפטורים מאגרה. משכך, התקנות מחייבות את המבקשים לשלם אגרת על כל הליך והליך. הדבר מוצדק לא רק מלשון החוק, אלא גם מהעובדה שעצם פתיחת תיקים מספר, וניהול הליך מקדמי בכל אחד מהם – יוצרים עובדה דיונית, ואף מעשית – מחייבת.
על כך יש להוסיף כי המבקשים פתחו שלושה תיקים מתוך ידיעה ברורה של העלות הכרוכה בכך, והסכימו להצעת בית המשפט לאיחוד התיקים מתוך שיקוליהם הם. אין הם יכולים לבוא בשלב זה, לאחר שקיבלו את יומם בבית המשפט קמא ואף בערעור בבית משפט זה, ולטעון כי החיוב בתשלום האגרה עלולה לפגוע בזכותם לגשת לערכאות.
3.
הבקשה נדחית. המבקשים ישלמו למשיבה 2 הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪.
ניתנה היום, ז'
בכסלו התשע"ו (19.11.2015).
ש ו פ ט