רע"א 3546/99 אהובה דאר נ. שמעון דאר

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ש' ברלינר) בבש"א 4491/99, בתיק עיקרי ע.א. 4322/99 מיום 24.5.99.

1.ביום 17.5.93 נתן בית משפט השלום בחדרה (השופט ט' שחר), במסגרת ת.א. 5428/92, תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין המבקשת לבין המשיב 1 לגבי פירוק השיתוף בדירת מגורים. המשיבים 2 ו- 3 התמנו ככונסי נכסים לצורך מכירת הדירה, נשוא ההסכם. משנת 93' ועד לשנת 99' התקיימו דיונים שונים בפני בית משפט השלום שעניינם הליכי מכירת הדירה. ביום 28.3.99 אישר בית המשפט את הסכם מכירת הדירה למשיבים 4. נציין שבתחילת שנת 99' עבר השופט שחר לכהן בבית משפט השלום בתל-אביב ומעת זו התקיימו הדיונים בתל-אביב.

2.על החלטתו של בית משפט השלום מיום 28.3.99 (להלן: "ההחלטה") הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב וכן בקשת עיכוב ביצוע החלטה לבית משפט השלום (השופט שחר). השופט שחר קבע כי יש למחוק את בקשת עיכוב הביצוע על הסף מאחר שלבית המשפט המחוזי בתל-אביב אין סמכות מקומית לדון בבקשת רשות הערעור, וזאת מכיוון שת.א. 5428/92 נדון כתיק של בית משפט השלום בחדרה והמשיך לשאת את מספרו ככזה. לגופו של עניין קבע השופט שחר כי:

"אין מקום ועילה לבקשה כזו, לאור העובדה שכבר ביום 17.5.93 ניתן תוקף של פס"ד להסכם הפשרה שהושג בנוכחות המבקשת ובא כוחה דאז".

3.בעקבות החלטתו זו של השופט שחר הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ש' פינקלמן) דחה את בקשת רשות הערעור בקבעו כי לאחר בחינת החלטת בית משפט השלום לא מצא עילה להתערבותו בה. באשר לבקשת רשות הערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בקשה זו טרם נדונה והמבקשת התבקשה להפקיד בה ערבון.

4.לאחר שבית המשפט המחוזי בחיפה דחה את בקשת רשות הערעור הגישה המבקשת לאותו בית משפט ערעור, בסברה כי ההחלטה כמוה כפסק דין ועל כן הערעור עליה בזכות. בהקשר זה נציין כי בשתי בקשות רשות הערעור שהגישה המבקשת (לבית המשפט המחוזי בתל-אביב ולבית המשפט המחוזי בחיפה) ציינה המבקשת כי:

"בקשת רשות הערעור מוגשת למען הזהירות בלבד, ואם סבור כב' בית המשפט כי מן הראוי היה להגיש בענין זה ערעור, מאחר והחלטת כב' בית המשפט קמא מסיימת ההליך לענין מכירת הדירה, מתבקש הוא לראות בבקשת רשות הערעור כבערעור."

5.עם הגשת הערעור הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשת עיכוב ביצוע ההחלטה. ביום 24.5.99 דן בית המשפט בבקשה זו והחליט לדחותה בקבעו כי ההחלטה אינה פסק דין אלא החלטת ביניים שיש צורך לבקש לגביה רשות ערעור, ולפיכך סיכויי הערעור קלושים. בית המשפט הוסיף כי משנבחנה ההחלטה במסגרת בקשת רשות הערעור ומשנדחתה בקשת רשות הערעור לגופו של עניין, אין לפתוח את העניין מחדש. כן שקל בית המשפט את העובדה שההסכם למכירת הדירה כבר נחתם וחלק מן התמורה שולם. בית המשפט דחה אף את טענת המבקשת לחריגה מסמכות מכוח סעיף 44(ב) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד - 1984 (להלן: "החוק"), בקבעו כי המדובר בטענה מקדמית שלא ניתן להעלותה לראשונה בשלב זה.

6.עתה מונחת בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה לדחות את בקשת עיכוב ביצוע ההחלטה. לטענת המבקשת סעיף 44 לחוק הינו הסדר מהותי וספציפי ואין להשוותו לטענת סמכות מקומית שעליה להישמע בהזדמנות הראשונה. עוד טוענת המבקשת כי פסק הדין משנת 93' היה למעשה הסכמה דיונית לאופן מכירת הדירה, אך לא היה בו כדי לסיים את ההליך. לשיטתה, רק ההחלטה נשוא הערעור בבית המשפט המחוזי בחיפה הינה פסק דין אשר סיים את מלאכת השיפוט בת.א. 5428/92.

7.לאחר שעיינתי בחומר שבפני הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. טעמו העיקרי של בית המשפט המחוזי בחיפה לדחיית בקשת עיכוב הביצוע היה כי ההחלטה אינה פסק דין אלא החלטת ביניים ולפיכך סיכויי הערעור קלושים. לאותה מסקנה הגיעו גם שתי הערכאות הנוספות שדנו בעניין לגופו, בית המשפט השלום בחדרה ובית המשפט המחוזי בחיפה. בנסיבות אלה, ומבלי להכריע בשאלת החלתו של סעיף 44 לחוק, איני מוצא עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

לאור החלטתי אין אני נדרש לבקשה הנוספת לעיכוב ביצוע, שהוגשה במסגרת בקשת רשות הערעור.

הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים 4-2 בסך 1500 ש"ח כל אחד.