רע"א 355/08 אריה ריינהולד נ. מרכזי תעשיות ע.ע.ד. בע"מ

1.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ד"ר ד' אבניאלי ), שבגדרה התקבלה בקשת המשיבה להרחבת צווי עיקול זמני.

2.

המשיבה פתחה בלשכת ההוצאה לפועל בנתניה כנגד המבקשים 1 ו-2 (להלן: המבקשים ) והמשיבים הפורמאליים תיק הוצאה לפועל למימוש שיק בסך 7,788,782 ש"ח, שמשוך על חשבון המשיבה הפורמאלית 2 (להלן: אגרומציה ), ועליו חתומים המשיב הפורמאלי 3 (להלן: ניר ריינהולד ) והמבקשים כערבים (תיק מס' 16-08090-06-2). המשיבה גם הגישה בקשות לצווי עיקול בטרם מתן אזהרה על נכסי המבקשים. ראש ההוצאה לפועל החליטה, כי ראוי בנסיבות העניין להטיל עיקול על נכסי המבקשים בשל חובם למשיבה אף בטרם מתן אזהרה.

ברקע הדברים עמדה טענת המשיבה, כי אגרומציה וניר ריינהולד הונו אותה וכי ניר ריינהולד קיבל, באמצעות אגרומציה, אשראי בסכום של מיליוני שקלים ולא השיבו למשיבה. טענה זו של המשיבה בוססה באמצעות שני מסמכים בכתב: הודאה של אגרומציה ונייר ריינהולד בחובה של אגרומציה למשיבה (ראו נספח ה' לתשובת המשיבה מתאריך 2.3.2008 ( , ומכתבו של ניר ריינהולד למנכ"ל המשיבה בו הביע חרטה על מעשיו – זיוף חתימה של אחד הערבים ומעשים נוספים (ראו נספח ו' לתשובת המשיבה מתאריך 2.3.2008).

המבקשים הגישו התנגדות לביצוע ההמחאה והדיון הועבר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בהתאם להוראות סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967. בדיון שהתקיים בפני בית המשפט קמא הסכימו הצדדים כי תיק ההוצאה לפועל ייסגר, האגרה ששולמה תוחזר למשיבה והעיקולים הזמניים שהוטלו בהליך ההוצאה לפועל, ימשיכו לחול בתביעה אזרחית, שהמשיבה הודיעה כי תגיש בתוך 30 ימים. ההסכמה, שקיבלה ביטוי בפרוטוקול הדיון מיום 5.3.2007, באה לידי ביטוי בהחלטת בית המשפט קמא מתאריך זה (ראו נספח ט' לתשובת המשיבה). בתאריך 16.3.2007 נחתמה פסיקתא על ידי כב' השופט א'

יעקב ובה פירוט העיקולים הזמניים אשר הוטלו על המבקש. יצוין, כי בפסיקתא זו מצוין עיקול על כספים המגיעים למבקשים מתנובה, וכן עיקול על זכויות המבקשים בנכס במושב אביגדור הידוע כגוש 2741, חלקה 2 – בין שאר העיקולים המפורטים בפסיקתא.

המשיבה אכן הגישה כתב תביעה (ביום 12.4.2007) והמבקשים הגישו כתב הגנה (ביום 24.5.2007). ביום 26.11.2007 הגישה המשיבה בקשה להרחבת צווי העיקול הזמניים – אותם צווים שהוצאו בהליך ההוצאה לפועל ובהסכמת המבקשים המשיכו לחול גם בתובענה האזרחית. בעקבות החלטת בית המשפט קמא לקבל את תגובת המבקשים דכאן לבקשה, הגישה המשיבה בקשה לעיון חוזר. בבקשה זו נאמר, כי למבקשים עתידים להגיע נכסים נוספים בעקבות מכירת קונצרן תנובה ויש חשש כי הם ינסו להבריחם, ועל כן יש להרחיב את העיקול לסך של 8,045,000 ש"ח – סכום התביעה. לאחר קבלת תגובת המבקשים החליט בית המשפט קמא להרחיב את צו העיקול כמבוקש, מן הטעם ש"מדובר בבקשה המהווה המשך לצווי עיקול שהוטלו בהסכמת המשיבים, על זכויות וכספים המגיעים או שיגיעו למשיבים (המבקשים כאן – מ.נ) מאת המחזיקות ושחלקן נכללו כבר בצווי העיקול המקוריים".

3.

על החלטה זו מופנית בקשת רשות הערעור. המבקשים טוענים, כי הבקשה שהוגשה על ידי המשיבה אינה עומדת בתנאים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ) – לא הראו ראיות מהימנות לכאורה לקיום עילת התביעה, לא צורפו ראיות מהימנות לכאורה המראות כי אי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין, וכן לא צורף תצהיר לבקשה. לגופם של דברים טוענים המבקשים, כי צווי העיקול המקוריים לא הוטלו על ידי בית המשפט קמא אלא על ידי ראש ההוצאה לפועל, ולא הוצאו בהסכמת המבקשים. כמו כן נטען, כי בשום שלב של ההליכים לא הוצגה ראיה אשר תתמוך בטענת המשיבה לגבי חשש להברחת נכסים.

המשיבה טוענת כי דין הבקשה להידחות. לעניין הראיות המהימנות, מדגישה המשיבה כי מדובר בתביעה שטרית שנטל ההוכחה בה רובץ לפתחם של המבקשים, שכן בידי המשיבה ראיות חזקות לביסוס החוב – השיק וכן מסמכים חתומים המדברים בעד עצמם. באשר להכרח במתן הצו מסבירה המשיבה, כי קיים חשש כבד שמא המבקשים יבריחו את הכספים שקיבלו בעקבות מכירת קונצרן תנובה על מנת למלטם מאימת הדין. עוד מדגישה המשיבה, כי על פי תקנה 374 לתקנות סדר הדין האזרחי, אין הכרח כי יהיה חשש להברחת נכסים ודי בחשש להכבדה על ביצוע פסק הדין אם לא יינתן צו העיקול, בעיקר כאשר התביעה היא על סכום גדול ובידי הנתבעים לא מצוי הסכום. מבחינת מאזן הנוחות, טוענת המשיבה כי הנזק שייגרם למבקשים הוא מינורי – מדובר בעיקול ברישום בלבד – וזאת בעוד שלמשיבה עלול להיגרם נזק רב – אי מימוש פסק דין עתידי. באשר לסוגיית ההסכמה של המבקשים לצווי העיקול הזמניים, טוענת המשיבה, כי מדובר רק בשיקול אחד מני רבים של בית המשפט קמא ומשמעותו רבה, שכן בפסיקתא מתאריך 16.3.2007 נכלל עיקול על נכסי המבקשים בתנובה, והמבקשים ציינו בפירוש בפרוטוקול כי הם מסכימים לעיקול. המשיבה מעדכנת עוד בתשובתה, כי בעקבות הטלת צו העיקול הזמני, נתפס סך של 239,520 ש"ח עבור כל אחד מהמבקשים אצל מושב אביגדור.

עוד בטרם ניתנה החלטה זו, הודיעו הצדדים לכב' השופט מלצר בתאריך 10.6.2008, כי הם מצויים במשא ומתן לצורך פתרון הסכסוך ביניהם מחוץ לכתלי בית המשפט. הצדדים התבקשו לעדכן עד לתאריך 15.7.2008 בדבר תוצאות המשא ומתן ביניהם. בסופו של דבר נמסר כי המשא ומתן לא צלח, וכי יש צורך במתן החלטה בבקשה זו.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתשובת המשיבה על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות, וכי לא נפל כל פגם בהחלטת בית המשפט קמא המחייב התערבות ערכאת הערעור בשלב זה.

על פניו, יש ממש בטענת המשיבה כי בידיה ראיות חזקות להוכחת תביעתה השטרית כנגד המבקשים. מפרוטוקול הדיון מיום 5.3.2007 עולה, כי המבקשים הביעו הסכמתם להחלת צווי העיקול הזמניים שהוצאו בלשכת ההוצאה לפועל. על כן אין בידי לקבל את טענתם של המבקשים, לפיה טעה בית המשפט בהסתמכו על כך. לא ניתן גם לקבל את טענת המבקשים כי בקשת הרחבת צו העיקול הזמני (אשר לא הוגשה לגביו בקשת ביטול במועד על פי סעיף 367(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי) פותחת מחדש את סוגיית העיקול כולה (ראו: רע"א 6520/05 Kirkham Holdings Limited נ'

Albany Park Limited (טרם פורסם, 18.8.2005)). משכך, ומשהסכימו המבקשים להמשך החלת צווי העיקול הזמניים בדיון ביום 5.3.2007, אין הם יכולים לטעון עוד להיעדר ראיות מהימנות לעצם קיום הצווים ולהיעדר ראיות מהימנות לחשש מהברחת נכסים ומהכבדה על ביצוע פסק דין.

לפיכך, צדק בית המשפט הנכבד קמא בקובעו כי מדובר בבקשה להרחבת עיקול, המתייחסת לזכויות ולכספים שחלקם כבר נכללו בצווי העיקול המקוריים, אשר להם הסכימו המבקשים, כאמור לעיל.

5.

נוכח הטעמים המפורטים לעיל, דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות. המבקשים ישאו בשכר טרחת בא כוח המשיבה בסך 5,000 ש"ח.