רע"א 3553/07 Mr.Eric Del Mormol נ. Wal,Inc

1.

המבקשים והמשיבה, כולם תושבי חוץ, התקשרו בשנת 1996 בהסכם שעניינו השקעות שונות בישראל. בחודש מרץ 1997 תבעה המשיבה את המבקשים בבית משפט השלום בירושלים, לפיצויה בגין הפרות נטענות שלהם את ההסכם. בית משפט השלום נעתר לבקשת המשיב והתיר המצאת התביעה אל מחוץ לתחום השיפוט, בהתאם לתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי. המשיבה המציאה לבית המשפט אישורי מסירה, לפיהן התקבלו ההזמנות לדין על ידי המבקשות כבר באפריל 1997. משלא הוגש כתב הגנה, ניתן ביולי 1997 פסק דין לזכות המשיבה.

חלפו להן תשע שנים (!) תמימות, ובחודש מאי 2006 פנתה המשיבה לבית משפט השלום בבקשה לביטול פסק הדין (משנת 1997) שניתן בהעדרן. לטענתה, המצאת כתבי בית הדין אל מחוץ לתחום (בשויצריה) באפריל 1997 נעשתה שלא על פי הקבוע לעניין המצאת מסמכים לפי אמנת האג 1965 והתקנות לעניין זה מ-1975, שכן אלה הומצאו בדואר רשום ולא באמצעות הרשות השיפוטית הזרה.

המבקשים אישרו כי אכן כבר ב-2003 (שלוש שנים בטרם הגישו בקשתם) נמסר להם כדין וכתקנות פסק הדין שניתן בהעדרם (ביולי 1977), אולם – כך טענו – אין בכך לרפא את פגם המסירה הנטען של המצאת כתבי בית הדין מלכתחילה.

בית משפט השלום (סגן הנשיא ש' פיינברג) דחה את בקשתם לביטול פסק הדין, מאחר וזו לא הוגשה אלא שלוש שנים לאחר שפסק הדין שניתן בהעדרם הודע ונמסר להם כדין. על פי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, נתבע המבקש לבטל פסק דין שניתן בהיעדרו חייב לבקש זאת תוך שלושים ימים מהיום בו הומצאה ההחלטה. המבקשים לא הניחו סיבה או טעם כלשהם המצדיקים איחור כה ממושך בהגשת הבקשה (שלוש שנים). יתירה מזאת, הם אפילו לא הגישו בקשה (לפי תקנה 528 לתקנות) להארכת המועד.

2.

בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי נדחתה על הסף. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט מ' סובל) אישר את מסקנת בית משפט השלום לעניין אי עמידתם הבוטה של המבקשים בדרישות תקנה 201 לעניין המועד להגשת הביטול.

המבקשים הוסיפו וטענו בבית המשפט המחוזי, כי הוראות תקנה 201 לא יחולו מקום בו כתב התביעה המקורי לא הומצא לנתבעים מלכתחילה כדין. זאת, הואיל ובמקרה שכזה "מאוין" פסק הדין מעיקרו, שכן הוא ניתן מבלי שהנתבע קיבל כלל לידיו את כתב התביעה וההזמנה לדין. על כן, כך הטענה, פסק הדין בטל מעיקרו ומבראשית, ומגבלת הזמנים להגיש בקשה לביטולו (על פי תקנה 201) אינה חלה.

בהחלטה מקיפה ומנומקת כדבעי, דחה בית המשפט קמא את הטענה. נקבע, כי הוראת תקנה 201 לחסד"א חלה לגבי כל נתבע שניתן נגדו פסק דין בהעדרו, גם במקרה בו נטען על ידו כי ההזמנה לדין – נשוא פסק הדין – לא הומצאה לידו כדין טרם ניתן פסק הדין. אכן, אם יוכיח הנתבע כי ההזמנה לדין לא הומצאה לו כנדרש, יבטל בית המשפט את פסק הדין שניתן בהעדרו. ברם, עדיין עומדת במלוא תוקפה הוראת תקנה 201, ולפיה על הנתבע במקרה שכזה לפנות בבקשה לבית המשפט לביטול פסק הדין ולעשות זאת במסגרת הזמנים הקבועה לכך. פסק הדין שניתן בהעדר אינו בטל מעצמו, אלא ניתן לביטול משתוגש בקשה לכך, ויבוטל אם אכן ניתן מבלי שהנתבע הוזמן לדין. ברם, כל עוד לא הוגשה הבקשה במסגרת המועד הקבוע לכך בתקנות או במהלך אורכה שניתנה על ידי בית המשפט, עומד פסק הדין בתוקפו.

עוד נקבע, כי המבקשים דנן לא תמכו את בקשתם בתצהיר, וממילא לא הוכיחו – אף לא לכאורה – את טענתם העובדתית לגבי הנסיבות הנטענות בהן נמסרו לידיהם ההזמנות לדין באפריל 1997 (ואשר אישורי המסירה בעניינם הוגשה על ידי המשיבה לתיק בית המשפט בטרם ניתן פסק הדין ביולי 1997).

3.

בפני כאמור בקשת המבקשים לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי.

לא מצאתי ממש בבקשה זו. ראשית, מסכת העובדות הנטענת על ידי המבקשים כמצע היסוד לטענותיהם המשפטיות – חסרה את העיקר, שכן המבקשים לא תמכו בקשתם בתצהיר לאישור העובדות הנטענות ונמנעו מלהיחשף לחקירה נגדית על כך. שנית, גם בהניחנו את העובדות הנטענות, המבקשים לא פנו כלל בבקשה להארכת המועד להגשת בקשתם כשלוש שנים לאחר שהומצא להם פסק הדין. טענתם כי פסק הדין "מאוין" מעיקרא, נוכח הכשל הנטען בדרך המצאת ההזמנות לדין, לא הוכחה כאמור כל עיקר, בהיעדר תצהיר.

אולם לא בזאת עיקר. כפי שפירטו וביארו הערכאות קמא, תקנה 201 על מועדיה חלה גם בעניין פסק דין שניתן בהעדר נתבע אשר לטענתו ההזמנה לדין לא נמסרה לו. פתח רחב פתוח בפניו לבקש את ביטול פסק הדין במועד הקבוע לכך בתקנות (שלושים ימים). גם אם לא עמד במועד, רשאי הוא לבקש מבית המשפט את הארכת התקופה, ובלבד שיתן את הטעמים המיוחדים הנדרשים לעניין בקשה שכזו. כל עוד לא בוטל פסק הדין – עומד הוא בתוקפו.

בכל אלה לא עמדו המבקשים.

בבקשה שבפני נטען כי יש לנקוט אמת מידה שונה שעה שהמדובר בנתבע תושב חוץ. במקרה שכזה, כך הטענה, המצאת ההזמנה לדין וכדין הינה תנאי יסוד לעצם הקמת סמכותו של בית המשפט הישראלי לדון בתביעה המוגשת נגד מי שנמצא מחוץ לתחום. סמכות שכזו – כך הטענה – לא ניתנת להירכש מלכתחילה אלא אם בוצעה ההזמנה על פי כללי ונימוסי הדין הבינלאומי. לאמור, אמנת האג והתקנות שתוקנו לפיה. משלא נעשה כך, נמצא פסק הדין בטל ומבוטל מעיקרו.

אין בטענה זו לשנות ממסקנתי לעניין הבקשה שבפני. ראשית, חסרה היא כאמור בנסיבות העניין דנן את התשתית העובדתית להוכחתה, ועל כן בחינתה הופכת בנסיבות העניין אקדמית גרידא.

ולמעלה מן הצורך – טענה בדבר בטלותו של פסק דין שניתן בהעדר מחמת פגם נטען במסירת ההזמנה לדין – טעונה בירור והכרעה שיפוטית. פסק הדין הנטען אינו נמוג ומתבטל מאליו, אלא לאחר בירורה של טענת הבטלות, הוכחת העובדות הנטענות מכוחן היא נטענת והקביעה השיפוטית כי אכן דינו של פסק הדין להתבטל.

בדין נקבע על ידי הערכאות קמא כי המבקשים נכשלו כשלון חרוץ בכל אלה, ולא מצאתי עילה או טעם ליתן על כך רשות להגשת ערעור נוסף.

סוף דבר – אני דוחה את הבקשה. המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות הבקשה בסכום של 10,000 ש"ח.