רע"א 3561/12 ערן בן שמואל נ. שלמה בן חיים ואח'

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ה' עובדיה) בת"א 1782-10-11 מיום 29.3.2012, במסגרתה נעתר בית המשפט לבקשת המשיבים והורה על חיסיון מסמכים מן הטעם שמדובר לכאורה בסודות מסחריים.

העובדות הצריכות לעניין

2.

ביום 2.10.2011 הגישו המבקשים את תביעתם בבית המשפט המחוזי. לטענתם, נושלו על-ידי המשיבים שלא כדין מקניינם הרוחני, בהיותם ממציאים ובעלי זכויות קניין בטכנולוגיה חדשנית ופורצת דרך בתחום גלי הרדיו. ביום 6.10.2011 הגישו המשיבים 1, 2, 6 ו-8 (להלן: המשיבים ) בקשה דחופה לבית משפט קמא להורות כי הדיון בתביעת המבקשים יתנהל בדלתיים סגורות, וביקשו להורות על איסור פרסום הפרשה. בבקשתם טענו המשיבים כי התביעה כוללת סודות מסחריים רגישים אשר חשיפתם תגרום להם נזק של ממש. בהחלטתו מיום 6.10.2011 דחה בית משפט קמא את בקשת המשיבים להחליט בבקשתם במעמד צד אחד, וקבע כי הבקשה היא גורפת וכללית, ולכאורה "לא כל תכני התביעה נוגעים לסודות מסחריים, ולכאורה אף לא עצם דבר הגשתה".

3.

ביום 9.10.2011 הגיעו הצדדים להסדר דיוני במסגרתו הוסכם כי נספחים 26 וסעיף 96 לכתב התביעה יהיו חסויים מן הציבור. עוד הוסכם כי המשיבים לא יגישו בקשות נוספות שבהן יתבקש באופן גורף כי ניהול ההליך כולו ייעשה בדלתיים סגורות או תחת איסור פרסום. כמו כן הוסכם כי אין בהסדר הדיוני משום ויתור של מי מן הצדדים על טענה או זכות כלשהי, כך שאין בהסדר משום הודאה מצדם של המבקשים בדבר היות נספח 26 וסעיף 96 לכתב התביעה משום סוד מסחרי, ואין בהסדר כל ויתור מצדם של המשיבים לגבי היות יתר הנספחים וסעיפי כתב התביעה בגדר סוד מסחרי. ביום 10.10.2011 ניתן להסדר הדיוני בין הצדדים תוקף של החלטה על-ידי בית המשפט המחוזי.

4.

ביום 28.11.2011 הגישו המשיבים בקשה לבית המשפט המחוזי להורות על החלת ההסדר הדיוני על נספחים נוספים של כתב התביעה, בטענה כי הם כוללים סודות מסחריים. בתגובתם הסכימו המבקשים כי ההסדר הדיוני יחול על חלק מן הנספחים שצויינו בבקשה, והלכה למעשה צומצמה המחלוקת בין הצדדים לחמישה נספחים בלבד. לטענת המבקשים, נספחים אלו אינם ממלאים אחר הגדרת "סוד מסחרי" לפי סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק עוולות מסחריות ) ועל כן אינם חוסים תחת ההגנות הקבועות בסעיף 23 לחוק עוולות מסחריות. כמו כן טענו המבקשים, כי מטרת הבקשה היא להביא להסתרתם של נספח 36 וסעיף 110 לכתב התביעה מפני הציבור, בניסיון להעלים מן הציבור את המעשים הפסולים המיוחסים למשיב 1. עוד טענו המבקשים כי לנוכח ההסדר הדיוני בין הצדדים מנועים המשיבים מלבקש הטלת חיסיון על מסמכים נוספים. בתשובתם לתגובת המבקשים טענו המשיבים כי נספח 36 כולל נתונים הנוגעים לעלויות מחקר ופיתוח המהווים סוד מסחרי. עוד טענו המשיבים כי המבקשים לא הצביעו על כל נזק שייגרם להם אם תישמר סודיות המסמכים.

החלטת בית המשפט המחוזי

5.

ביום 29.3.2012 קבע בית המשפט המחוזי כי מכוח הוראות סעיפים 5 ו-23 לחוק עוולות מסחריות ראה לנכון להורות על חיסיון של כמה נספחים וכמה משפטים מתוך כתב התביעה, ובכך הורחבה למעשה תחולתו של ההסדר הדיוני בין הצדדים לחמשת הנספחים שנותרו במחלוקת. בית המשפט קבע כי לכאורה מדובר בסודות מסחריים אשר בעת הזו ובטרם בירור התביעה, ראוי כי ישמרו בין הצדדים להליך ולא יפורסמו ברבים. בית המשפט עמד על כך כי אין בהחלטתו כדי לפגוע בזכויות המבקשים בכל הנוגע לניהול התובענה, ועל כן בהרחבת ההסדר הדיוני יש משום איזון ראוי בין האינטרסים של הצדדים, וזאת בשים לב גם לאינטרס שבפומביות ההליכים המשפטיים.

נימוקי הבקשה

6.

בבקשת רשות הערעור השיגו המבקשים על החלטת בית משפט קמא להטיל חיסיון על נספח 36 לכתב התביעה (ולא טענו עוד לגבי הנספחים האחרים). המבקשים חזרו על טענותיהם הנ"ל שטענו לפני בית משפט קמא, ובעיקר טענו כי בנספח 36 אין כל סוד מסחרי, וכי בקשת החיסיון לא נועדה אלא על מנת להסתיר את קלונו של המשיב 1 מן הציבור. לטענת המבקשים, לנוכח חשיבות עיקרון פומביות הדיון ולצורך השאלה מה מצדיק את סיוּגו, מן הראוי להכריע בסוגיות אלו במסגרת בקשת רשות הערעור, שאם לא כן ההליך כולו יתנהל בעלטה.

דיון והכרעה

7.

נתתי דעתי על טענות המבקשים בבקשתם על רקע החלטת בית משפט קמא וההליכים שקדמו לה, ומסקנתי היא כי אין מקום להעתר לה. סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע כי רשות ערעור על החלטה אחרת של בית משפט מחוזי בעניין אזרחי "תינתן אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה" . לא מצאתי כי מתקיימים בעניין דנן תנאי סעיף 41(ב) הנ"ל. אינני סבור כי החלטת בית המשפט המחוזי משפיעה באופן ממשי על זכויות הצדדים. בית המשפט הדגיש כי אין בהרחבת ההסכם הדיוני על הנספחים הנוספים משום הודאה מטעמם של המבקשים על כך שהמסמכים הם סוד מסחרי, וכי אין בהחלטתו כדי לפגוע בזכויותיהם של המבקשים בניהול התובענה. בבקשתם למתן רשות ערעור לא הצביעו המבקשים על נזק שצפוי להיגרם להם בעקבות שמירה על סודיות נספח 36 לכתב התביעה. טענתם העיקרית של המבקשים היא כי יש להיעתר לבקשת רשות הערעור מפאת החשש כי ההליך כולו יתנהל בעלטה ובמסתרים. טענה זו אינני מקבל. בית המשפט המחוזי סירב להטיל איסור פרסום גורף על התובענה והטיל חיסיון על מסמכים בודדים בלבד, תוך התחשבות באינטרסים של הצדדים ובשים לב לאינטרס שבפומביות ההליכים המשפטיים. החלטתו נשוא הבקשה, ככל החלטת ביניים, גם איננה סופית, ואין זה מן הנמנע כי אם ישתנו הנסיבות במהלך המשפט ניתן יהיה לבקש לשנותה. לא מצאתי אפוא כאמור כי מתקיימים בעניין דנן התנאים הסטטוטוריים למתן רשות ערעור, ולפיכך הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.