פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
357/22
לפני:
כבוד השופטת י' וילנר
המבקשים:
1. מסעוד מהגרפטה
2. מונבר מהגרפטה
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל – לשכת הוצאה לפועל תל אביב
2. רוני טויסטר
3. סעידיאן מנצור
4. חיים גדעון
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים מיום 15.11.2021 בתיק ע"א 27867-04-21
שניתנה על-ידי כב' הנשיא א' פרקש, כב' השופט ע' שחם וכב' השופט א' רובין
בשם המבקשים:
עו"ד אליהו חסטר
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' הנשיא א' פרקש , כב' השופט ע' שחם , כב' השופט א' רובין ) בע"א 27867-04-21 מיום 15.11.2021, בגדרו התקבל באופן חלקי ערעור המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' סלע ) בת"א 20237-05-12 מיום 9.2.2021, אשר דחה את תביעת המבקשים נגד המשיבה 1, היא מדינת ישראל – לשכת ההוצאה לפועל (להלן: לשכת ההוצל"פ ).
רקע והליכים קודמים בתמצית
2.
המבקשים הם תושבי איראן, ויורשיו של המנוח בניהו מהגרפטה ז"ל (להלן: המנוח ) שהיה גם הוא תושב ואזרח איראן, וניהל שני חשבונות בנק בישראל. המבקשים הגישו תביעה נגד המשיבים לבית המשפט השלום, בה טענו כי המשיבים 3-2 הגישו ללשכת ההוצל"פ שטר חוב שעל-פיו המנוח חב להם סכום של 247,000 דולר, ובעקבות כך הועבר למשיבים סכום של 756,000 ש"ח מתוך חשבונות הבנק של המנוח. ואולם, כך נטען בתביעת המבקשים, חתימת המנוח שעל-גבי שטר החוב זויפה, ולא היה מקום להורות על מימושו. בתוך כך, נטען כי לשכת ההוצל"פ התרשלה כאשר לא עמדה על קבלת אסמכתא המעידה על מסירת האזהרה לחייב, וכי המסירה אושרה על-ידי רשם ההוצאה לפועל (להלן: הרשם ) כמסירה כדין למרות האמור.
3.
בית משפט השלום קיבל את התביעה באופן חלקי וחייב את המשיבים 3-2 בסכום התביעה. לצד זאת, דחה בית משפט השלום את התביעה נגד לשכת ההוצל"פ, בקבעו כי הפעולה שגרמה לנזק הנטען אינה פעולת לשכת ההוצל" פ, אלא הפעולה השיפוטית של רשם ההוצל"פ, אשר עומדת לו חסינות מכוח סעיף 73א לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: החוק ). עוד נקבע כי גם אם פעולות לשכת ההוצל"פ לא היו תקינות, חזקה על הרשם שבחן את מלוא החומר שעמד לפניו ועל-פיו הורה על העברת הכספים כאמור , ומשכך, נותק הקשר הסיבתי בין פעולותיה של לשכת ההוצל"פ לבין הנזק הנטען.
4.
המבקשים ערערו לבית המשפט המחוזי אשר דחה את הערעור בעניין אחריות לשכת ההוצל"פ, תוך שחזר על נימוקי בית משפט השלום והוסיף כי "הפעולה הקובעת היא של נושא התפקיד השיפוטי, הוא הגורם המוסמך לקבל את ההחלטה על-פי חוק".
מכאן הבקשה שלפניי.
הבקשה דנן
5.
בבקשתם, המבקשים טוענים בעיקרו של דבר כי המקרה הנדון מעורר שאלה משפטית בעלת השלכות רוחב בעניין חובת הזהירות והתרשלות פקידי לשכת ההוצל"פ בעת ביצוע פעולות מנהליות, בעוד שהחסינות מכוח סעיף 73א לחוק מכוונת אך כלפי פעולות שיפוטיות של רשמי ההוצאה לפועל, ולא לפעולות של פקידי הלשכה. בנוסף, טוענים המבקשים כי נגרם להם עיוות דין.
דיון והכרעה
6.
לאחר שעיינתי בבקשה ובהתאם לסמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, ללא צורך בתגובה.
7.
עיון בבקשת רשות הערעור מעלה כי חרף ניסיון המבקשים לשוות לטענותיהם נופך עקרוני והשלכות רוחב שונות, הרי שפסקי הדין של הערכאות קמא אינם מעוררים שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כמו כן, אני סבורה כי מתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו דרוש על מנת למנוע עיוות דין.
8.
למעלה מן הצורך אוסיף כי בבקשתם, טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא הבחין, לעניין תחולת החסינות השיפוטית, בין פעולות שיפוטיות של רשם ההוצל"פ לבין פעולות מנהליות של מדינת ישראל באמצעות לשכת ההוצל"פ. לטענת המבקשים, במקרה הנדון פעולות לשכת ההוצל"פ הן אלה שגרמו לנזקם, והן אינן חוסות תחת החסינות השיפוטית המוענקת לרשם ההוצל"פ. ואולם , כפי שצוין בהחלטות הערכאות קמא, ההחלטה שהביאה להעברת הכספים למשיבים ותרמה לגיבוש הנזק היא החלטתו של רשם ההוצאה לפועל
כנושא משרה שיפוטית . בבקשתם לא הצביעו המבקשים על בסיס משפטי או אחר להבחנתם האמורה בין סוגי הפעולות המבוצעות על-ידי הגורם השיפוטי. יתר על כן, לשון החוק הקובעת כי החסינות היא על פעולות שעשה רשם ההוצאה לפועל במסגרת מילוי תפקידו (ראו: סעיף 73א לחוק), מלמדת כי החוק עצמו אינו עורך הבחנה בין אופי הפעולות המבוצעות על-ידי הגורם השיפוטי, וכי כל פעולה המבוצעת במסגרת מילוי תפקידו באה בגדר החסינות האמורה.
9.
סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.
משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"א בשבט התשפ"ב (23.1.2022).
ש ו פ ט ת