רע"א 3570/01 אריה - חברה לביטוח בע"מ נ. קאסם סואעד

1.ביום 2.8.94 נפגע המשיב במהלך עבודתו בתאונת דרכים. המבקשת הינה מבטחת הרכב המעורב. ועדת הערעורים של המוסד לביטוח לאומי ( להלן: המל "ל) קבעה למשיב נכות לצמיתות בשיעור 20% בתחום הנוירולוגי, ובסך הכל 100% נכות לצמיתות.

2.המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל על פי סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה1975-. בקשתה זו של המבקשת נדחתה על ידי בית המשפט (כבוד השופט ש' פינקלמן), ומכאן בקשת הרשות לערעור.

2.טענותיה של המבקשת נסובות סביב החלטתה של ועדת העררים של המל"ל במסגרת בקשתו של המשיב לשינוי דרגת נכותו בעקבות החמרת מצבו. לפי החלטת הוועדה, שונו אחוזי הנכות הנוירולוגית של המשיב מ30%- ל70%-, בעקבות שיתוק בפלג גופו הימני. המבקשת מלינה על אופן קבלת ההחלטות בוועדת העררים, על כך שלא נמצא הבדל בין ממצאי הבדיקה בוועדת העררים בהשוואה לממצאים בוועדה הראשונה ועל כן לא היה מקום לשינוי דרגת הנכות, וכן על התעלמותה של וועדת העררים מחשד שהועלה על ידי הוועדה הראשונה ועל ידי רופאים נוספים שבדקו את המשיב לפיו שיתוקו של המשיב אינו אורגני. עוד טוענת המבקשת, כי בהחלטתה דחתה וועדת העררים את עמדתו של ד"ר ברילובסקי, המומחה מטעם המל"ל עצמו שמונה על ידי הוועדה הראשונה שדנה בהחמרת מצבו של המשיב.

3.ההיתר להבאת ראיות לסתור על פי סעיף 6ב הנ"ל ניתן במקרים חריגים בהם הליך קביעת הנכות על פי דין היה נגוע בפגם מהותי או במקרים בהם נפלה טעות עובדתית במהלכו.(ראו :

ע"א 5779/90 "הפניקס הישראלי" חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד , פ"ד מה(4) 77). מן הדו"ח של ועדת העררים עולה, כי רופאיה (ביניהם נוירולוג ופסיכיאטר) ערכו למשיב בדיקה קלינית אשר בעקבותיה נקבע כי הוא לוקה בשיתוק בפלג גופו הימני ולכן הוחלט על שינוי דרגת נכותו הנוירולוגית. קביעתם של חברי הוועדה לפיה מקור השיתוק הוא נוירולוגי סתרה את האפשרות שמקורו של השיתוק אינו נוירולוגי ובכך גם התייחסה אליה.

הטענה לפיה דרגת נכותו של המשיב הוגדלה מבלי שנתגלה הבדל בממצאי הבדיקה שערכה וועדת העררים ביחס לממצאי הבדיקה שערכה הוועדה הראשונה, הנה טענה הנוגעת לשיקול דעתה הרפואי של וועדת העררים. העובדה שעל פי אותם ממצאים מסקנתה של ועדת העררים שונה מזו של הוועדה הרפואית, אינה עילה להתיר הבאת ראיות לסתור.

גם הטענה לפיה החלטתה של הוועדה סותרת את חוות דעתו של ד"ר ברילובסקי, אינה מצדיקה הבאת ראיות לסתור. חוות הדעת אינה מתייחסת לאפשרות היותו של השיתוק אורגני, אלא למצבו הפסיכיאטרי הכללי של המשיב ולכן קביעתה של וועדת העררים אינה סותרת אותה.

הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסכום 10,000 ש"ח.