רע"א 3574/15 alstom grid ag נ. חברת חשמל לישראל בע"מ

1.משיבה 1 הגישה תביעה כנגד מבקשת 1 (להלן: אלסטום שווייץ ). כתב התביעה הומצא בישראל למבקשת 2 (להלן: אלסטום ישראל ). בית המשפט המחוזי קבע כי המצאה זו נעשתה כדין (ת"א 56731-12-13, כב' השופט י' שינמן ). זאת תוך יישום תקנה 482(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, במסגרתה נטען כי לא התקיימו הוראות התקנה. זאת משום שאלסטום שווייץ איננה מקיימת כל פעילות בישראל, ואין כל קשר עסקי בינה לבין אלסטום ישראל.

2.הבקשה מתמקדת כאמור בהוראות תקנה 482(א), שכותרתה "המצאה למורשה בהנהלת עסקים". תקנה זו מאפשרת, בהתקיים תנאים מסוימים, להמציא כתבי בית דין למורשה מטעמו של בעל הדין:

"היתה התובענה בענין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת אותו עסק או אותה עבודה באותו אזור שיפוט".

בפסיקה הובהר כי תקנה זו חלה גם על בעל דין שמצוי מחוץ לתחום השיפוט של ישראל. הודגש כי יש לבחון בעיקר את אינטנסיביות הקשר בין המורשה לבין בעל הדין, וכי "האינטנסיביות צריכה להיות ברמה כזו שניתן להניח כי הגורם שנמצא בארץ יביא לידיעתו של הנתבע שבחו"ל את דבר הגשתה של התובענה ואת תוכנה". בנוסף נקבע כי יש לבחון האם "בישראל התנהלה פעילות עסקית מסוימת הנוגעת לנתבע", אך הובהר כי דרישה זו "אינה מציבה רף גבוה"

(רע"א 8957/09 אוזן נ' קיובי , פסקה 4 (8.3.2011)).

ומכאן לענייננו. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם התקיימו היסודות העובדתיים של תקנה 482(א): קשר בין אלסטום ישראל (המורשה) לבין אלסטום שווייץ (בעל הדין), ופעילות עסקית של אלסטום שווייץ בישראל. בתום בירור עובדתי, של החומר והמסמכים הרלוונטיים, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה שיסודות אלו מתקיימים. מסקנתו של בית המשפט קמא מעוגנת היטב בחומר שהוגש, ומיישמת את העקרונות שנקבעו בפסיקה על עובדות המקרה הקונקרטי. נמצא כי אלסטום שווייץ ואלסטום ישראל משתייכות לקבוצת אלסטום. קבוצה זו פועלת ברחבי העולם באמצעות חברות-בנות, חברות-נכדות וכן הלאה. בית המשפט המחוזי התרשם מן הקשר העסקי ההדוק בין חברות הקבוצה, ובפרט מן הזיקה בין אלסטום ישראל לבין אלסטום שווייץ. כמו כן מצא בית המשפט קמא כי קיימת פעילות עסקית מסוימת של אלסטום שווייץ בישראל, למשל – אך לא רק – בקשר לפרויקט להקמת תחנת כוח גדולה. מכלול הדברים לימד כי בענייננו חלה תקנה 482(א), בהתאם לפרשנות שניתנה לה בפסיקה. יוזכר שוב כי הדרישה להתקיימות פעילות עסקית בישראל איננה מציבה רף גבוה, וכי הקשר בין המורשה לבין הנתבע הוא כזה שבעקבותיו ניתן להניח כי המורשה יביא לידיעת הנתבע את דבר הגשת התובענה ואת תוכנה.

סוף דבר, השאלה שעמדה בפועל בפני בית המשפט קמא היא שאלה עובדתית מובהקת בקשר ליישום תקנה 482(א). שאלה זו נדונה והוכרעה על יסוד החומר שהוגש. לאחר עיון, לא מצאתי עילה משפטית להתערבות במסקנה במסגרת הדיונית הנוכחית - בקשת רשות ערעור.

3.לנוכח האמור הבקשה נדחית. הצו הארעי שניתן בתיק זה – בטל. בשל התוצאה אליה הגעתי, ונימוקיה, אין מקום להידרש ליתר הבקשות שהוגשו בתיק והן נמחקות. בנסיבות העניין, המבקשות תשאנה בהוצאות משיבה 1 בסך 7,500 ₪.