רע"א 3578/03 מיכל שרבט נ. בלפוריה - מושב עובדים להתשישבות חקלאית שיתופית

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטת נ' אפל-דנון) לפיה נדחתה בקשת המבקשים להפוך את סדר הבאת הראיות.

המבקשים הגישו תובענה לבית המשפט המחוזי בנצרת, ובה ביקשו ליתן צו הצהרתי לפיו אין למשיבה כל זכויות במקרקעין, אשר לטענת המבקשים נמצאים בבעלותם. לאחר שהוגשו כתבי הטענות, פנו המבקשים בבקשה לבית המשפט כי יורה על הפיכת סדר הבאת הראיות. בית המשפט קמא דחה את הבקשה.

בית המשפט המחוזי מצא כי המשיבה אינה מודה במפורש בכתב ההגנה שהגישה בבעלות המבקשים במקרקעין. טענות המשיבה לזכות בקרקע מכוח התיישנות ולזיקת הנאה מכוח שנים אינן, כך פסק בית המשפט קמא, טענות של הודאה והדחה, ולכן אין מקום להיפוך סדר הבאת הראיות. כנגד החלטה זו מכוונת הבקשה שבפניי.

המבקשים טוענים כי שגה בית המשפט קמא כאשר חייבם להביא את ראיותיהם בטרם תביא המשיבה את ראיותיה שלה. המבקשים סבורים כי משהראו כי הם הבעלים הרשומים של הקרקע במרשם המקרקעין, הרי שהמשיבה מנועה מלכפור בטענה זו, בהיות הרישום חזקה חלוטה לפי חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969. על כן, כך לשיטת המבקשים, המחלוקת העובדתית כולה היא באשר לפרשת ההגנה, קרי בשאלה האם יכולה המשיבה לבסס טענת התיישנות – טענה שנטל הוכחתה רובץ על כתפיה.

המשיבה תומכת בהחלטת בית המשפט קמא. המשיבה טוענת כי כתב התביעה כולל שורה של טענות נוספות לטענת הבעלות במקרקעין, אשר בהן היא כופרת. בכל מקרה, המשיבה סבורה כי נסח הרישום אינו מעיד על בעלותם הבלעדית של המבקשים בחלקה נשוא התביעה. עוד מציינת המשיבה כי כתב ההגנה שהגישה כולל טענות נוספות פרט לטענת ההתיישנות, ועל כן אין לומר כי כל טענותיה הן טענות של הודאה והדחה.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה שהוגשה עליה ובתגובה שהגישו המבקשים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות. בית משפט זה, בדונו בבקשות רשות ערעור, יתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בקשר לניהול הדיון, רק במקרים חריגים. לא עלה בידי המבקשים להראות כי עניינם נופל בגדר מקרים אלה. בתביעה שהגישו לבית המשפט קמא, עתרו המבקשים למתן הצהרה כי למשיבה אין כל זכויות בנכס נשוא ההתדיינות, ולא להצהרה כי הם הבעלים של המקרקעין. על כן, אף אם נאמר כי המשיבה הודתה בבעלותם של המבקשים בנכס, אין לומר כי הוכחו טענות התביעה ונטל הבאת הראיות עבר לכתפי המשיבה. אין גם בהחלטת בית המשפט קמא כדי למנוע מבעד המבקשים מלסתור בשלב מאוחר יותר של ההתדיינות את טענות ההגנה שתעלה המשיבה לכשתשמע מסכת ראיותיה.

הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבה בסך 15,000 ש"ח.