רע"א 3591/99 שלמה עבדי נ. עירית בן אהרון

בתאריך 1.3.95 נתן הבורר, עורך-דין יואל סולומון, פסק-בוררות בסכסוך שבין המבקש למשיבה. המשיבה פנתה לבית-המשפט המחוזי בחיפה בבקשה לאישור הפסק, ואילו המבקש הגיש בקשה לביטולו.

שתי הבקשות באו בפני השופט ד"ר דן ביין, שהחליט בתאריך 19.11.96 לדחות את הבקשה לביטול פסק הבורר ולקבל את הבקשה לאישור פסק הבורר, זאת, בשל אי-התייצבות המבקש בבית-המשפט.

בתאריך 29.10.97 הגיש המבקש בקשה לבטל את ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד. השופט ביין, לאחר שביקש את תגובת המשיבה, דחה את הבקשה. או-אז, הגיש המבקש בקשה נוספת לביטול פסק-הדין, ולחלופין לביטול פסק-הבורר. המשיבה ביקשה לדחות בקשות אלה על הסף. הבקשות באו בפני השופט שמואל פינקלמן. השופט פינקלמן דחה את הבקשות, כיוון שלא ראה עצמו מוסמך לדון מחדש בבקשות שבאו בפני אותה ערכאה. וכך נכתב, בין השאר, בפסק-דינו:

בחינה של כל החומר המשפטי שהונח בפני בית המשפט מעלה, כי אותן פלוגתאות שהמבקש, שלמה עבאדי, מעלה "בסבוב השני" זהות לפלוגתאות שבאו בפני כב' השופט דן ביין "בסבוב הראשון"... משבחן [השופט ביין] את הבקשות שבאו בפניו והחליט בהן לגופן, שוב אין אותו בית משפט מוסמך להתיחס לאותן בקשות, בדרגה של ערעור, על מנת לבחון אותן פעם נוספת לגופן.

עמדה זו של השופט פינקלמן היא העמדה היחידה האפשרית. אכן, שופט אינו יכול לשמוע מחדש בקשה שכבר נדונה והוכרעה על-ידי שופט אחר מאותה ערכאה. תרופתו של המבקש היתה הגשת בקשת רשות ערעור על החלטת השופט ביין, וזאת לא עשה. בנסיבות אלה, אין מקום להתערבותו של בית-משפט זה בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.

נוסיף, כי המבקש טען בפנינו, כי כאשר הגיש את הבקשה השניה, גילה ראיות נוספות שלא היו ידועות לו כאשר הגיש את בקשתו הראשונה. טענה זו הועלתה לראשונה בדיון שבפנינו, ואף אם נכונה היא, אין בה עילה למתן רשות ערעור כנגד פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.

אנו דוחים איפוא את הבקשה.

המבקש ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח.