רע"א 3596/07 פלוני נ. קצין התגמולים

בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, ובו נדחה ערעור המבקש על החלטת ועדת הערעור לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959. לאחר עיון בבקשה על נספחיה, החלטתי לדחותה מבלי לבקש תגובת המשיב.

המבקש השתתף בקרבות במלחמת יום הכיפורים, ובשנת 1977 הגיש למשיב תביעה להכיר בנכותו הנפשית כנגרמת כולה מתוך שרותו הצבאי. הועדות הרפואיות ייחסו 50% משיעור נכותו לשרות הצבאי, וזאת לאור הממצאים הרפואיים לפיהם עוד בטרם שירותו סבל המבקש מהפרעות אישיות קשות שהן העומדות ביסוד מצבו הנפשי.

המבקש שב והגיש מפעם לפעם תביעות מחודשות לקצין התגמולים לקביעת שיעורי החמרה במצבו. ההליך האחרון החל בשנת 2002 בבקשת עיון חוזר שהגיש המבקש למשיב בעקבות חוות דעת רפואית נוספת שהביא בפניו. תביעתו נבחנה מחדש על ידי ועדה רפואית, ובעקבות החלטותיה החליט המשיב שלא לשנות משיעור הכרת הנכות של 50%.

ערעור שהגיש על כך לועדת הערעור לפי החוק נדחה על ידה, וזאת לאחר שהועדה בחנה מחדש את כל מכלול הנתונים העובדות וחוות הדעת הרפואיות שהובאו בפניה. המבקש ערער על אותה החלטה לבית המשפט המחוזי, וערעורו נדחה.

בפסק הדין המנומק והמפורט כדבעי, מצאו שופטי בית המשפט קמא כי אכן המדובר בסוגיה עובדתית מובהקת שההכרעה בה נעשתה בהסתמך על מכלול הנתונים והראיות וממצאיה מבוססים כראוי בהחלטת ועדת הערעור.

עתה עותר המבקש לרשות ערעור לבית משפט זה. מעיון בבקשה ובנימוקיה מתבקשת המסקנה כי אין היא מעלה סוגיות או שאלות משפטיות עקרוניות החורגות מעצם קביעותיה העובדתיות של ועדת הערעור ומניתוח הנוסף והמפורט של אותן המסקנות בבית המשפט המחוזי.

הלכה משכבר היא, כי לא תינתן רשות ערעור שני, אלא באותם המקרים בהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מגידרה של המחלוקת העובדתית הקונקרטית כפי שהוכרעה בערכאה הדיונית ובערכאת הערעור הראשונה.

לא מצאתי כי שאלה שכזו מתעוררת בבקשה דנן, ועל כן אני מחליט לדחותה.

בנסיבות העניין, ומשלא נתבקשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות.