רע"א 36/21 ויקטוריה פורת נ. מנהל ונאמן עו"ד אורן הראל

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 1.1.2021, בפש"ר 4641-10-14 (השופטת נ' גרוסמן ), שבגדרה נדחתה בקשת אשת החייב, ויקטוריה פורת (להלן: המבקשת ), לעכב את מימושו של הנכס בגוש 7052, חלקה 79, תת חלקה 10, ברחוב אבולעפיה בתל-אביב (להלן: הנכס ). בד בבד הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע.

2 .

מזה כ-6 שנים מתנהל בבית המשפט המחוזי הליך פשיטת רגל בעניינו של החייב, אמנון פורת. לאחרונה ביקש הנאמן לממש את שלושת נכסיו של החייב, על מנת שיהיה סיפק בידו לפרוע את חובותיו לנושים. בתגובה טען החייב, כי בית המשפט של פשיטת רגל אישר לו להגיש ערעור על חובו העיקרי לבית הדין הארצי לעבודה, וככל שערעורו יתקבל – יפחתו חובותיו במידה ניכרת, ולא יהיה עוד צורך במימוש הנכס. הכנ"ר, בהתייחסו לבקשה ולטענות החייב, ציין כי "כרגע אין שום אינדיקציה ממשית לכך שיבוטל פסק הדין כנגד החייב ואף אם כך יהיה, אין המדובר בנושה היחיד של החייב" . בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 29.11.2020 נקבע, כי "מהנימוקים שפורטו על-ידי הנאמן והכנ"ר, ובשים לב לכך שהנכסים אשר מבוקש לפנותם אינם מיועדים למגורים וכאשר החייב אינו משתף פעולה למכירתם, שוכנעתי כי יש לקדם הליכי פינוי ומכירה" ; כמו כן הוסיף, כי "כדי שהפינוי יהיה מידתי, באתי לכלל מסקנה, כי יש להורות תחילה רק על פינוי של אחד משני הנכסים אשר מצויים בבעלותו המלאה של החייב" . בהתייחס לנכס השלישי שמימושו נתבקש (גוש 7052, חלקה 79, תת חלקה 26), קבע בית המשפט, כי לעת הזאת יעוכב מימושו, שכן המבקשת מחזיקה בחלקים מזכויותיו.

3.

בטרם חתימה על פסיקתא בעניין מימוש הנכס, נתבקש הנאמן לבדוק אם הנכס מוחזק בידי צד ג', אם לאו. בהודעת עדכון מיום 21.12.2020 מסר, כי הנכס נטוש ואינו מוחזק בידי איש. בהתאם, נחתמה עוד באותו יום פסיקתא המתירה לנאמן לתפוס את הנכס, והוקנו לו סמכויות שונות לגביו.

4.

אחר הדברים האלה, הגיש החייב בקשה לעיון מחדש בהחלטה המורה על מימוש הנכס. בין היתר, התייחס החייב למצבו הרפואי, ולראיות חדשות העשויות לטעמו להביא לקבלת ערעורו בבית הדין לעבודה. בהחלטה מיום 27.12.2020, דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו. נקבע, כי "אכן השיקולים הם רחבים ונשקלו לא אחת לקולא. עם זאת מדובר בחייב בעל נכסים שאינו משתף פעולה עם ההליך באופן שיטתי למעלה משש שנים והגיעה השעה לממש ולו חלק מנכסיו שאינם מעטים, לתועלת הנושים ולתועלת החייב עצמו כדי שיוכל להשתחרר מעול חובותיו" . בהמשך, הגישה אשת החייב בקשה לעיכוב ביצוע מימוש הנכס, ובהחלטה מיום 1.1.2021 – נדחתה בקשתה. בית המשפט הפנה להחלטותיו הקודמות בעניין פינוי הנכס, וקבע כי "שאלת פינוי הנכס [...] נידונה, הוכרעה ומוצתה" .

5.

בבקשה שלפנַי, טוענת המבקשת כי הנכס רשום אמנם על-שם החייב, אך הלכה למעשה מחצית מן הזכויות שייכת לה, שכן רכישתו נעשתה במהלך נישואיהם. המבקשת טוענת, כי אין בהחלטת בית המשפט המחוזי כל התייחסות לטענותיה במישור הזה, לרבות בנוגע לבקשתה לעכב את ביצוע הפינוי עד אשר תגיש לבית המשפט לענייני משפחה בקשה לשמירת זכויותיה בנכס. עוד טוענת המבקשת, כי החייב הגיש ערעור על חובו העיקרי לבית הדין הארצי לעבודה, ודיון בעניינו צפוי להתקיים בעוד כשלושה שבועות. בהקשר זה נטען, כי ככל שיתקבל הערעור – יפחתו 60% מן החובות שבנשייה, ותיק הפש"ר – "יבוטל בהצעת הסדר עם שאר הנושים התופסים 40% מהחובות שבנשייה" . נוכח האמור, נתבקש לעכב את ביצוע מימוש הנכס.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, ובהחלטות שבמערכת 'נט המשפט', באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. מטרתה של הבקשה לעכב את ביצוע ההחלטה שנקבעה בפסיקתא, שעל-פיה ימומש הנכס על-ידי הנאמן. המבקש לעכב החלטה כגון דא, נדרש להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו; כי ככל שבקשתו לא תתקבל, יגרם לו נזק בלתי הפיך. בעניין דנן – נטל שכזה לא הורם. המבקשת לא טרחה להראות, כי מימוש הנכס ותפיסתו יסבו לה נזקים אשר לא ניתן יהיה להשיבם אחור; בקשתה קצרה, לקונית, דלה. די בכך כדי להביא לדחייתה.

7.

גם לגופם של דברים – אין יסוד לבקשה. עיון בהחלטות שניתנו על-ידי בית המשפט של פשיטת הרגל מלמד, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם של הנושים; לא לטובתה של המבקשת. בענייננו, לא בדירת מגורים עסקינן, נדמה כי גם לא בנכס סנטימנטלי, כי אם בנכס נטוש, ריק מאין יושב. הנזק אשר יגרם מחמת פינויו של הנכס ומימושו – איננו בלתי הפיך. מן הצד השני, ניצבים נושים הממתינים למעלה מ-6 שנים על מנת לקבל את כספם. הליך פשיטת הרגל ארוך, ארוך מדי, בשלה העת לקדמו, להביא לסיומו. הנושים יזכו לראות את כספם, לחייב ולרעייתו – ירווח.

8.

לבסוף, אוסיף, כי בתגובת הכנ"ר לבית המשפט המחוזי מיום 24.11.2020 צויין, כי המבקשת בחרה שלא להגיב לבקשת הנאמן למימוש הנכסים. משבחרה לעשות כן, בשעתו, היא אינה יכולה להיזכר כעת, לאחר מעשה, כי בבעלותה חלקים מן הנכס, וכי יש לעכב את מימושו. "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים"

(קהלת ג, א).

אשר על כן, הבקשה נדחית; ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

משלא נתבקשה תשובה, ורק מן הטעם הזה, לא אעשה צו להוצאות.