פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3600/14
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקשת:
גזיאל אלדד חברה לבנין ולהשקעות
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד דרור הרפז
2. צבי דינר
3. מלכה כוכבי
4. עדינה אטלי
5. כוכבי אברהם
6. שפרה רוזנטל
7. מיכל ציגלר
בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע
החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב בפר"ק 23704-03-13
בשם המבקשת:
עו"ד
מנחם מאנדל; עו"ד יחזקאל סיבק
בשם משיב 1:
בעצמו
בשם משיבים 3-7:
עו"ד
אורן מילר
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע בעניין הליכי כינוס נכסים.
2.
המבקשת חתמה על הסכם קומבינציה עם משיבים 3-7, לפיו היא תבנה עבורם מספר יחידות דיור (להלן: יחידות הבעלים ), ובתמורה תקבל לרשותה את יחידות הדיור הנותרות (להלן: יחידות החברה ). בהמשך נקלעה המבקשת לקשיים, ומשיב 1 מונה לכונס על נכסיה (להלן: הכונס ). גובש הסכם פשרה. על פי המוסכם הכונס יתקן ליקויים שנמצאו ביחידות הבעלים, ויפרסם מכרז למימוש יחידות החברה. בית המשפט המחוזי אישר את הסכם הפשרה (פר"ק 23704-03-13, כב' השופט ח' ברנר ).
בהמשך התבקש בית המשפט המחוזי לאשר לכונס להתקשר בחוזה עם קבלן, לשם ביצוע התיקונים ביחידות הבעלים. כמו כן התבקש בית המשפט לאשר לכונס לפרסם מכרז למכירת יחידות החברה. שתי בקשותיו של הכונס אושרו. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.
3.
המבקשת טוענת כי חוזה התיקונים המוצע נוקב בעלויות מופרזות ביותר, וכי הכונס חתם על החוזה טרם שביקש את אישור בית המשפט. לצד זאת טוענת המבקשת כי אין מקום לפרסום המכרז למכירת יחידות החברה: קיימים פערים גדולים באשר להערכת גובה החוב של המבקשת, ומלבד זאת מימוש מהיר בדרך של מכרז לא יניב רווחים ראויים. המשיבים, מצידם, סומכים ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי וסבורים כי הן חוזה התיקונים והן פרסום המכרז נדרשים בנסיבות העניין.
4.
הסכם הפשרה אושר בהחלטה קודמת של בית המשפט המחוזי. לפי מתווה הפשרה, כפי שהוזכר, על הכונס לפעול לשם תיקון הליקויים ביחידות הבעלים ופרסום מכרז עבור יחידות החברה. על החלטה זו לא הוגש ערעור. מכאן שזהו המתווה המחייב את הצדדים.
עיינתי בחומר, ולא מצאתי בו הצדקה לקבל את הדרישה לעצור את המכרז. יש לזכור כי משמעותה המעשית של דרישה זו היא "עיון מחדש" במתווה הפשרה, בלא שהמבקשת הצביעה על שינוי נסיבות כזה או אחר, אשר עשוי היה להצדיק היעתרות לדרישה. לא למותר לציין כי המכרז הפליג לדרכו, עוד בטרם הגשת בקשת רשות הערעור, ואף לכך יש משקל. יתירה מכך: כפי שהדגיש בית המשפט המחוזי - כל מכירה בפועל טעונה אישור מוקדם של בית המשפט, ואף חלוקת כספי התמורה מעבר לסכום שאיננו שנוי במחלוקת תיעשה אך ורק לאחר הכרעה בשאלת גובה החוב. בהתחשב בטעמים אלו לא מצאתי לנכון ליתן רשות ערעור בנקודה זו.
הוא הדין באשר לתיקון הליקויים ביחידות הבעלים: בקשתו של הכונס, לאשר חוזה עם קבלן תיקונים, עולה בקנה אחד עם הסכם הפשרה שאושר בהחלטה הקודמת של בית המשפט המחוזי. ייתכן כי התמורה שהובטחה לקבלן נראית במבט ראשון גבוהה מהערכות קודמות שנעשו. ברם בית המשפט המחוזי נתן את דעתו על הפער, והתרשם כי מדובר בפער סביר אשר תואם את נסיבות המקרה. יצוין כי הקבלן הזוכה נבחר לאחר שהכונס ביצע פעולות בדיקה והכנה לא מעטות ואף ניהל מו"מ להוזלת העלויות. לכך יש לצרף שיקולים מעשיים, ובראשם המידע לפיו עוד בטרם הגשת בקשת רשות הערעור החלו הצדדים החלו בביצוע חוזה התיקונים, בהתאם ללוח הזמנים שסוכם ושאושר בבית המשפט המחוזי. כך או כך, מכלול הטעמים מביא למסקנה כי אין הצדקה ליתן רשות ערעור אף ביחס לחוזה התיקונים.
5.
לנוכח האמור, בקשת רשות הערעור על כל חלקיה נדחית. משכך, אף הבקשה לעיכוב ביצוע נמחקת. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ב בסיון התשע"ד (10.6.2014).
ש ו פ ט