רע"א 3609/07 שניב תעשיות נייר בע"מ נ. סנו , מפעלי ברונוס בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור המופנית נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 19.3.07 (כבוד סגן הנשיא י' זפט), בה נדחתה בקשתם של המבקשים לסעד זמני, אשר יאסור על המשיבה לפעול בניגוד להוראותיו של הסכם מסוים.

2.

המבקשת 1 (להלן - שניב) הינה חברה ציבורית, אשר בבעלותה מפעל לייצור נייר. ביום 22.11.1989 נחתם הסכם אשר הסדיר, בין היתר, את הקמת המפעל ואת חלוקת המניות בשניב (להלן - הסכם המייסדים). ההסכם כלל התחייבות שלא להתחרות בשניב, במישרין או בעקיפין, ולא להתקשר בקשרים עסקיים עם לקוחות החברה ומתחריה. הצדדים להסכם היו המבקשים 4-3, המשיבה (להלן - סנו) ואחרים. ביום 9.9.1990 נחתמה תוספת להסכם המייסדים, אשר הוסיפה את המבקש 2 כצד להסכם במקומו של אחר. לטענת המבקשים, במהלך שנת 2002 רכשה סנו, באמצעות חברה בבעלותה, מניות בחברת ישראפייפר תעשיות נייר בע"מ (להלן - ישראפייפר). מכיוון שישראפייפר פעלה הן בתחום עיבוד הנייר והן בתחום ייצור הנייר, מסרה סנו שפעילות ייצור הנייר של ישראפייפר הועברה לחברה אחרת בשם פנדה מפעלי נייר בע"מ (להלן - פנדה), אשר אינה בשליטתה של סנו. המבקשים פנו לסנו במטרה לוודא שאין בעסקה הנזכרת משום הפרה של הסכם המייסדים, ולאחר שהשתכנעו בכך לא פעלו למניעת העסקה. בחודש יולי 2005 הודיעה סנו בדיווח לבורסה כי רכשה, באמצעות חברה שבבעלותה, את מניותיה של פנדה, שכזכור עוסקת בייצור נייר. מכיוון שלשיטת המבקשים הייתה בכך הפרה של הסכם המייסדים, פנו הם לבית המשפט המחוזי בתובענה נגד סנו, ישראפייפר, פנדה ושתי חברות נוספות. בתובענה נתבקש צו האוסר על סנו לרכוש זכויות בפנדה (ת.א. 2021/05). ביום 18.8.05 נתן בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ק' ורדי) צו מניעה זמני האוסר על סנו והחברות שבבעלותה לרכוש את מניותיה של פנדה. לאחר מתן הצו הזמני הושג בין הצדדים הסכם פשרה, ההופך את צו המניעה הזמני לקבוע. ביום 20.3.06 ניתן להסכם הפשרה תוקף של פסק דין.

3.

בכך לא תמה הפרשה. לפי הנטען, בתקופה שחלפה לאחר השגת הסכם הפשרה הגיעו המבקשים למסקנה לפיה "סנו היא הבעלים האמיתי של פנדה, והיא זו ששולטת בפועל בפנדה...". בכך, לשיטת המבקשים, מפרה סנו הן את הסכם המייסדים, והן את הסכם הפשרה, שכזכור ניתן לו תוקף של פסק דין. משכך, הגישו המבקשים ביום 22.8.06 תובענה נוספת לבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ת.א. 2042/06), ובה תבעו לאכוף על סנו את התחייבויותיה בהסכם המייסדים ובפסק הדין מיום 20.3.06. התובענה הוגשה נגד אותן נתבעות כבתובענה הקודמת. במסגרת כתב ההגנה שהגישה סנו ביום 15.11.06, פירטה היא הפרות יסודיות של הסכם המייסדים שנעשו, לשיטתה, על ידי המבקשים. לאור זאת, הודיעה סנו על ביטולו של הסכם המייסדים. לאחר חליפת מכתבים בין באי כוחם של הצדדים, ולאחר שסנו הבהירה כי לדידה הסכם המייסדים מבוטל, הביעו המבקשים במכתב מיום 6.2.07 את רצונם להביא להכרעת בורר את שאלת תוקפו של ההסכם. זאת, בהתאם לסעיף מסוים בהסכם המייסדים הקובע, בין היתר, כי כל סכסוך הקשור לביטולו של ההסכם יובא לבוררות. ביום 12.2.07 השיב בא כוחה של סנו במכתב, כי אין יסוד לדרישת המבקשים לפנות לבוררות. יוער, כי ככל הנראה מכתב זה לא הגיע לידי בא כוחם של המבקשים. ביום 14.2.07 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה למתן סעד זמני, לפי סעיף 16 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1986 (בש"א 4413/07). בבקשה עתרו המבקשים למתן צו מניעה זמני, האוסר על סנו לפעול בניגוד להסכם המייסדים, וזאת עד להכרעת בורר בשאלת תוקפו של ההסכם. ביום 7.3.07 הגישה סנו את תגובתה לבקשה, ובמסגרתה התנגדה לעצם העברת הדיון בשאלת תוקפו של ההסכם לבוררות. לאחר שהוגשה תשובת המבקשים לתגובת סנו, ניתנה ביום 19.3.07 החלטתו של בית המשפט קמא. בית המשפט קבע, כי לאור העובדה ששאלת תוקפו של הסכם המייסדים עומדת לדיון במסגרת הליך אחר, הוא ההליך שהוגש ביום 22.8.06 (ת.א. 2024/06), אין מקום להביאה במקביל לדיון בפני בורר. עוד ציין בית המשפט כי המבקשים אינם מצביעים על הפרה קונקרטית אותה מתכוונת סנו לבצע. לאור האמור, נדחתה הבקשה לצו מניעה זמני. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

4.

דין הבקשה להידחות. המבקשים עותרים למתן צו מניעה זמני, אשר יאסור על סנו מלפעול בניגוד להוראות הסכם המייסדים. ברם, כאשר לשיטת המבקשים פעלה סנו בניגוד להסכם, בכך שהשיגה שליטה בפנדה - פנו הם בתובענה לבית המשפט המחוזי. אכן, באותה תביעה צורפו נתבעים נוספים. תובענה זו עודנה תלויה ועומדת. צו המניעה הזמני הנוכחי לו עתרו המבקשים הינו צופה פני עתיד. אין הוא מבקש למנוע פעולה קונקרטית מצד סנו. מיועד הוא למנוע הפרות ערטילאיות עתידיות של הסכם המייסדים. יוער, כי בהקשר לתביעה נזיקית נקבע בעבר כי צו מניעה שכזה, שמטרתו

למנוע הפרות עתידיות, יינתן כדי למנוע נזק "שקרוב לוודאי כי יקרה" (ע"א 407/54 בית משותף נ' למפרט , פ"ד י 1104, 1107). המבקשים אינם מצביעים על הפרה קונקרטית שבכוונתה של סנו לבצע. נראה, שאין מדובר על חשש קונקרטי, אלא כללי. המבקשים מנסים למנוע פעולות בלתי מסוימות של סנו שתהיינה, לשיטתם, בניגוד להסכם המייסדים. אולם, אפשרות עתידית ומופשטת להפרה של החוזה אינה מספיקה. למצער, יש צורך בהוכחות כלשהן (ע"א 117/59 אפשטיין נ' קופת תגמולים של פועלי נמל יפו , פ"ד יג 1126).

משלא הראו המבקשים כי בכוונת סנו לבצע מעשה מסוים אשר יפר את הסכם המייסדים, אין מקום למתן צו מניעה כמבוקש. לטענת המבקשים, עצם העובדה שסנו הודיעה על ביטול ההסכם מובילה למסקנה שבכוונתה להפר אותו. אף בתכתובות אשר הוחלפו בין הצדדים לפני הגשת הבקשה לסעד זמני, סירבה סנו להתחייב כי לא תפעל בניגוד להסכם המייסדים, אלא אם כן תודיע על כך למבקשים מראש. גם בדברים אלה אין די כדי להרים את הנטל וליתן צו מניעה זמני נגד סנו. זאת ועוד, היות שהמבקשים לא הצביעו על הפרה מסוימת, ממילא הם אף לא הצביעו על דחיפות כלשהי. יצויין, כי בין הודעתה של סנו על ביטול החוזה, אשר ניתנה ביום 15.11.06, לבין הגשת הבקשה לצו מניעה זמני לבית המשפט המחוזי ביום 14.2.07, חלפו יותר משלושה חודשים. עובדה זו מחזקת את המסקנה לפיה מדובר בענייננו באפשרות עתידית ומופשטת להפרתו של הסכם המייסדים. דברים אלה מתקשרים אף לשיקולי מאזן הנוחות. המבקשים לא השכילו להצביע על נזק ממשי שייגרם להם מאי מתן צו המניעה הזמני. משכך, מאזן הנוחות אינו יכול לנטות לטובתם. גם מטעם זה אין מקום ליתן צו מניעה זמני כמבוקש.

5.

כמובן, שאם יחול שינוי בנסיבות, למשל אם בידי המבקשים תהיינה ראיות להפרה קונקרטית, בין בפועל ובין צפויה, של הסכם המייסדים, יוכלו הם לעתור בשנית למתן צו מניעה. איני מביע דעה אם הדרך לעשות כן היא על ידי הגשת בקשה לבורר (ככל שיתמנה), הגשת בקשה לבית המשפט לפי סעיף 16 לחוק הבוררות, הגשת תביעה חדשה או תיקונו של כתב התביעה מיום 22.8.06. מכל מקום, קביעתו של בית משפט קמא בהחלטתו, כי הפלוגתא בדבר תוקף הסכם המייסדים, שעלתה בתובענה התלויה ועומדת, מונעת בירור מקביל בהליך בוררות, לא תמנע כשלעצמה נקיטת הליך נוסף כאמור. כמובן, שהמשיבים יוכלו להעלות הטענה מחדש.

6.

בשולי הדברים יצוין, כי הבקשה לצו מניעה הוגשה לבית המשפט המחוזי במסגרת סעיף 16 לחוק הבוררות. הצו שנתבקש הינו "עד להכרעת בורר בשאלת תוקפו של ההסכם". ברם, מהבקשה שלפניי לא ברור האם אכן מונה בורר, או למצער - האם פעלו המבקשים למינוי בורר בהתאם להוראות הסכם המייסדים. יודגש, כי אין אני מביע כל עמדה בשאלת מינוי בורר.

7.

הבקשה נדחית, איפוא, מבלי שנתבקשה תשובה.