רע"א 3614/08 ד"ר אהוד וינר נ. שוג מוקטרן

1.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט מ' רניאל ), לפיה הוצאה מתיק בית המשפט חוות הדעת הרפואית אשר הוגשה על ידי המבקשים.

2.

המשיבים 3-2 הם הוריה של המשיבה 1, קטינה בשם מוקטרן שוג (להלן:

הקטינה ), אשר הינה עיוורת בשתי עיניה. המשיבים הגישו תביעה בגין רשלנות רפואית כנגד המבקשים בבית המשפט המחוזי בחיפה, ובפרט בהתייחס לפגמים שנפלו בבדיקה שביצע המבקש 1 במשיבה 2 בעת הריונה עם הקטינה. במהלך הדיון בתביעה לא התגבשה הסכמה כי שיעור נכותה של הקטינה הוא 100%, ועל כן הורה בית המשפט המחוזי למבקשים כי יודיעו בתוך שבוע ימים אם מסכימים הם לכך שנכותה הרפואית של הקטינה הוא 100% (החלטה מיום 14.1.08). לאחר שהודיעו כי אינם מסכימים לכך, ניתנה למבקשים האפשרות להגיש חוות דעת רפואית מטעמם לעניין שיעור נכותה של הקטינה. המבקשים אכן הגישו חוות דעת מטעמם (להלן: חוות הדעת ), אולם מאחר וזו קבעה ששיעור נכותה של הקטינה הוא 100%, הורה בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 19.3.08, על הוצאתה מתיק בית המשפט. זאת משום שלטעמו התברר, בדיעבד, מחוות הדעת כי ישנה הסכמה בין הצדדים על שיעור הנכות הרפואית של הקטינה; וכי חוות הדעת כוללת התייחסות לסוגיות רפואיות אחרות שהמומחה לא נתבקש לחוות דעתו לגביהן. על החלטה זו מתבקשת מטעם המבקשים (הנתבעים) רשות ערעור בבקשה שלפניי.

3.

במקביל להגשת הבקשה דנן, פנו המבקשים לבית המשפט המחוזי בבקשה

לעיון חוזר בהחלטתו. בבקשתם לעיון חוזר טענו המבקשים כי המשיבים לא צירפו לכתב התביעה חוות דעת כלשהי לעניין נזקיה הנטענים של הקטינה, ולכן הם מנועים מלהוכיח עניין שברפואה. עוד נטען, כי מאחר שכבר הוגשה על ידי המבקשים חוות דעת רפואית אחרת המתייחסת לסוגיה שונה, רשאים הם להגיש חוות דעת רפואיות נוספות להוכחת התיזה הרפואית שהועלתה – וכך, לטענתם, נעשה במסגרת חוות הדעת. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתם של המבקשים לעיון חוזר בהחלטתו מיום 14.5.08, תוך שהוא קובע שלא יעשה כל שימוש בחוות הדעת.

4.

המבקשים סבורים שיש ליתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, לקבל את הערעור ולהורות על החזרת חוות הדעת לתיק בית המשפט. הם שבים וטוענים כי מעת שצירפו לכתבי הטענות שלהם חוות דעת רפואית אחרת, רשאים הם לשוב ולהגיש ראיות נוספות המיועדות להוכחת התיזה הרפואית שהועלתה בחוות הדעת שצורפו. משכך, נטען כי מרגע שהמבקשים צירפו לכתב ההגנה חוות דעת רפואית של מומחה במיילדות וגינקולוגיה (להלן: חוות הדעת הגניקולוגית ) – בה צוין כי ככל הנראה המום בעיניה של הקטינה התפתח לאחר הלידה – ניתן היה להגיש את חוות הדעת נשוא הדיון, שכן זו תומכת, בין היתר, בתיזה הרפואית שהועלתה בחוות הדעת הגניקולוגית. בנוסף, נטען כי המשיבים פעלו בניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולא צירפו לכתב התביעה חוות דעת רפואית מטעמם, ועל כן מנועים הם מלהוכיח עניין שברפואה, לרבות שיעור נכותה של הקטינה או נזקיה. כן נטען, כי בית המשפט המחוזי טעה כאשר קבע כי המועד להגשת חוות דעת מטעם המבקשים חלף ואף אם אכן חלף, הרי שבשלבי קדם-משפט ראוי לנקוט גמישות במועדים הקצובים בדין. עוד נטען, כי נגרם למבקשים עוול ממשי, שכן חוות הדעת נחוצה לשם חשיפת התמונה המלאה וחקר האמת; וכי ההחלטה אינה סבירה וגורמת להיפוך הנטל הראייתי המוטל על הצדדים.

5.

המשיבים מצידם סבורים כי דין הבקשה להידחות, תוך שהם סומכים ידיהם על החלטות בית המשפט המחוזי. לטענתם, הותר למבקשים להגיש חוות דעת רפואית רק לעניין שיעור נכותה של הקטינה והמבקשים לא ביקשו הארכת מועד להגשת חוות דעת בעניינים שאינם קשורים לשיעור אחוזי נכותה של הקטינה. כן מציינים המשיבים כי דרגת נכותה של הקטינה נקבעה על ידי ועדה רפואית במוסד לביטוח לאומי והועמדה על 100%, וכי במסגרת כתב התביעה הוגשה גם חוות דעת רפואית מטעמם (בתחום המיילדות והאולטראסאונד). בנוסף, ובהתייחס לטענת המבקשים כי רשאים הם להגיש חוות דעת רפואית נוספת, נטען כי ניתן להגיש חוות דעת שכזו רק כחוות דעת משלימה – באותו התחום והעניין – לזו שהוגשה לראשונה עם כתב הטענות.

6.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה הגעתי לכלל מסקנה כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. מהמסמכים שצורפו לבקשה ולתגובה, ובכללם הפרוטוקולים וההחלטות של בית המשפט המחוזי, עולה כי בית המשפט התיר למבקשים להגיש חוות דעת רפואית לעניין שיעור הנכות ולעניין זה בלבד – וזאת לאחר שנתגלעה מחלוקת באשר לסוגיה זו בדיון. החלטת בית המשפט להוציא מהתיק את חוות הדעת לאחר שנתברר כי המבקשים אינם חולקים על קביעת שיעור אחוזי הנכות, היא החלטה סבירה שאינה גורמת עוול למבקשים ואין בה בכדי לפגום בניהול הגנתם. אכן, לא תמיד ידקדק בית המשפט ביחס למועד ההגשה של חוות דעת הקצובים בדין, וזאת לפי שיקול הדעת הנתון לו בעניין זה. בית המשפט המחוזי היה ער לכך ואף התייחס לאפשרות זו בהחלטה נוספת, מאוחרת יותר. אך במקרה זה לא ראה בית המשפט לאפשר את הותרת חוות הדעת בתיק, וזאת לאור השאלה שמלכתחילה נקבע כי חוות הדעת תעסוק בה (שאלת שיעור הנכות), לאור השתלשלות הנסיבות ולאור היעדר בקשה מצד המבקשים להאריך להם את המועד להגשת חוות דעת נוספת. בכל אלה לא ראיתי להתערב בשיקול הדעת של הערכאה המבררת.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בשכר טרחת עורך הדין של

המשיבים בסך 10,000 ש"ח.