רע"א 3625/12 מקורות חברת מים בע"מ נ. בני וצביקה בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט י' פרגו) מיום 24.4.2012, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת (להלן: מקורות ) לדחות את תביעת המשיבה (להלן: בני וצביקה ) ברובה (למעט סך של 798,621 ₪) על הסף, ולהורות על העברת הדיון לבית משפט השלום בתל אביב-יפו.

2.

בני וצביקה ביצעה פרוייקט פינוי, טיפול ומיחזור פסולת עבור מקורות. עם תום ביצוע הפרוייקט, במסגרת החשבון הסופי, דרשה בני וצביקה לשפותה בגין הפסדי רווח שנגרמו לה מחמת התארכות הפרוייקט. כמו כן דרשה בני וצביקה לקבל סכומי כסף שקיזזה מקורות במהלך ביצוע הפרוייקט. בני וצביקה חתמה ביום 3.2.2011 על כתב ויתור וסילוק, והצהירה כי אין לה תביעות נוספות כלפי מקורות מעבר לשתי התביעות האמורות, שעמדו על סך של 950,345 ₪. לאחר שבעה חודשים, הגישה בני וצביקה תביעה לבית המשפט המחוזי ובו תבעה סך של 2,668,364 ₪ בגין ראשי הנזק שצוינו בכתב הויתור ובגין שלושה ראשי נזק נוספים: עלות ניהול אתר, עלות תקורות ועבודה בתפוקות נמוכות. בני וצביקה הודתה בכתב התביעה בחתימתה על כתב הויתור, אך טענה כי זה נחתם תחת כפייה כלכלית, שכן מקורות כפתה עליה לחתום על כתב הויתור על מנת לקבל סכומי כסף בגין עבודתה בפרוייקט, אשר לא היו שנויים במחלוקת.

3.

מקורות הגישה בקשה לדחות את התביעה על הסף, למעט לגבי ראשי הנזק שצוינו בכתב הויתור (הפסד רווח בסך של 669,228 ₪ והשבת סכומים שקוזזו שלא כדין בסך של 129,393 ₪), וביקשה להעביר את הדיון בתובענה לבית משפט השלום. מקורות ביקשה לברר במסגרת הדיון בבקשה לדחייה על הסף את שאלת תוקפו של כתב הויתור, בטרם בירור יתר הסוגיות שבכתב התביעה. בני וצביקה הגישה תגובה לבקשה, ובה טענה כי על מנת לדחות את התביעה על הסף כמבוקש על-ידי מקורות, צריך העדר העילה להתגלות על פני כתב התביעה עצמו. די בכך שקיימת אפשרות שעל-פי עובדות כתב התביעה כמות שהן תזכה בני וצביקה בסעד המבוקש כדי שהתביעה לא תידחה על הסף. עוד טענה בני וצביקה כי משהזכירה בכתב התביעה את כתב הויתור, אין עוד מקום לקיים הליך נפרד בשאלת תוקפו. בתגובתה לתגובת בני וצביקה טענה מקורות כי משלא צורף תצהיר לתגובת בני וצביקה, יש לקבל את הבקשה לדחייה על הסף. עוד טענה כי משיקולי יעילות ההליך השיפוטי יש לדחות את התביעה על הסף בהתבסס על כתב הויתור.

4.

בית משפט קמא דחה את הבקשה, וקבע כי " אין מקום לפצל את הדיון באופן שבשלב 'א' ידון תוקפו של כתב הויתור, ובשלב 'ב' תידון שאלת הנזק ". בנימוקיו ציין בית המשפט כי הכרעה בסוגיית כתב הויתור לא תייתר את התביעה וכי לשיעור התמורה הנטענת, קרי, לתביעה הכספית, יש חשיבות לצורך ההכרעה בנושא כתב הויתור. מכאן בקשת רשות הערעור.

5.

לטענת מקורות, בקשתה לא הייתה לפיצול הדיון, אלא לדחייה על הסף. מקורות ביקשה להקדים ולדון בתוקפו של כתב הויתור, על מנת לדחות את רובה המכריע של התביעה, על הסף. לטענת מקורות, כתב הויתור מקנה לה זכות מהותית שלא לשלם מעבר לסכום הכסף הנקוב בו, ושלא להתדיין בעילה שלא צויינה בו. החלטתו של בית משפט קמא מאיינת לטענת מקורות, הלכה למעשה, את כתב הויתור. לטענת מקורות, משלא הראתה בני וצביקה ראשית ראיה לטענת הכפייה, היה על בית המשפט להעתר לבקשה לדחייה על הסף. עוד טוענת מקורות כי הנמקת בית המשפט לפיה ההכרעה בבקשת הדחייה לא תסיים את התיק, אינה מצדיקה את שלילת זכותה לאכוף את כתב הויתור, וכי דחיית חלק מעילות התביעה תוביל לייעול ההליך השיפוטי ולקיצורו. כמו כן טוענת מקורות כי גם הטעם לפיו לשיעור הנזק יש חשיבות לצורך ההכרעה בנושא כתב הויתור אינו יכול לעמוד, שכן כתב הויתור נוקב בסכום כסף מדוייק שלגביו שמרה בני וצביקה על זכויותיה.

6.

לאחר שבחנתי את הנטען בבקשת רשות הערעור, סבורני כי אין מקום להעתר לה. ככלל, התערבות ערכאת הערעור בהחלטה

המורה על המשך בירור ההליך צריכה להיות זהירה ושקולה (רע"א 8862/08 צין טורס החדשה נ' אהרוני (לא פורסם, 1.12.2008)). על בית המשפט לנהוג במשנה זהירות בקבלו טענות סף שיש בהן למנוע מבעל דין שיישמעו טענותיו לגופן. כך נהג בית המשפט המחוזי בעניין דנן ואינני מוצא כל עילה להתערב בהחלטתו. הליכים מקדמיים כגון בקשות לדחייה על הסף, נועדו גם לייעול ההליך השיפוטי. הליכים אלה מאפשרים לסיים את המשפט במצבים מסויימים מבלי לקיים דיון בכל השאלות השנויות במחלוקת. לא כך מצב הדברים כאן. לצורך הכרעה בעניין תוקפו של כתב הויתור נדרש בית המשפט המחוזי לדון בטענות הצדדים לגופן. מקורות מודה כי בקשת הדחייה מחייבת הכרעה בשאלת תוקפו של כתב הויתור, אלא שלדעתה נכון היה להקדים את הדיון בשאלה זו. לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו הדיונית של בית המשפט כי מוטב לו לקיים את הבירור בטענות אלו במסגרת התיק העיקרי ולא במסגרת הבקשה לדחייה על הסף. זהו עניין מובהק המסור לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, לעשות כחכמתה, בהכּירה את פרטי העניין שלפניה. בנוסף, אין לאמר כי נגרם למקורות "עיוות דין", שכן זכויותיה המהותיות לא הוכרעו, וככל שהיא מלינה על הוצאות כספיות שייגרמו לה בשל ניהול ההליך, הרי שהיה ויתברר בסיומו של המשפט כי התביעה נשענה על בסיס רעוע, ניתן יהיה לפצות את מקורות על כך בפסיקת הוצאות. הדבר הזה גלוי וידוע לשני הצדדים ועליהם לכלכל את צעדיהם בהתאם.

7.

החלטתי אפוא לדחות את הבקשה. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.