רע"א 3626/19 עאדל רגבי נ. חסן אלקאסם

1.

המבקש הגיש תביעה לסילוק ידו של המשיב ממקרקעין בבית חנינא. המבקש טען כי רכש את הזכויות במקרקעין מאדם בשם אבו זיד, שרכש אותן קודם לכן מהמשיב. לתמיכה בטענתו הציג המבקש יפוי כוח בלתי חוזר לטובתו, חתום על ידי אבו זיד. אין מחלוקת כי בשנת 2011 חתם המשיב על ייפוי כוח בלתי חוזר המאפשר את מכירת כל זכויותיו בנכס לאבו זיד. השאלה שעמדה ברקע הדברים היא אם אמנם נקשרה עסקת מכר בין המבקש לבין אבו זיד. בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ק' אזולאי ), לאחר שבחן באריכות את הראיות שהונחו לפתחו ועמד על הקשיים בגרסאותיהם של כל אחד מהצדדים, סבר כי יש להשיב על שאלה זו בחיוב, ולפיכך הורה על סילוק ידו של המשיב מן המקרקעין.

2.

המשיב ערער על פסק הדין וערעורו התקבל. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים ר' וינוגרד , ש' ליבוביץ ו ת' בר-אשר ) קבע כי המבקש לא עמד בנטל הנדרש להוכחת תביעתו, שכן לא עלה בידו להוכיח שרכש את הזכויות במקרקעין מאבו זיד. בהקשר זה נזקפו לחובתו, בין היתר, אי הצגת אסמכתאות לתשלום תמורה לאבו זיד עבור הזכויות במקרקעין והימנעות מזימון אבו זיד לעדות.

3.

מכאן הבקשה שלפניי הנושאת אופי ערעורי מובהק וכוללת טענות שתכליתן לשכנע – בעיקרם של דברים – כי המבקש אכן רכש את המקרקעין מאבו זיד, וכי עלה בידו להוכיח כי שילם תמורה עבור המקרקעין. משכך, דין הבקשה להידחות על פי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הקביעות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים, ורשות לערער אינה נדרשת כדי למנוע עיוות דין.

משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.