רע"א 3629/20 מטילדה ענב נ. אברהם נביאי

1.

המבקשות הגישו נגד המשיב תביעה בסדר דין מקוצר. המשיב הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל התיישנות. בקשתו התקבלה באופן חלקי, ובית המשפט הורה לו להגיש בקשת רשות להתגונן. בקשה הוגשה, רשות ניתנה, וזאת בכפוף להפקדת הסכום הנתבע – 335,082 ₪. המשיב לא הפקיד את הסכום במועד שנקבע, וביום 6.2.2020 ניתן פסק דין המחייב אותו לשלם למבקשות את הסכום האמור, בצירוף שכר טרחה והוצאות משפט.

2.

המשיב הגיש ערעור על פסק הדין, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע. בית המשפט המחוזי קבע כי סיכויי הערעור 'אינם משופרים', וכי מאזן הנוחות נוטה על פני הדברים לטובת המבקשות. אף על-פי כן, "בהתחשב במצב החירום השורר כיום (ימי הקורונה)" , נקבע כי ביצוע פסק הדין והליך ההוצאה לפועל שנפתח בעקבותיו יעוכבו, בכפוף להפקדת מלוא הסכום שנפסק בקופת בית המשפט.

3.

מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפנַי, במסגרתה טוענות המבקשות כי שגה בית המשפט המחוזי כשהורה על הפקדת הסכום בקופת בית המשפט, חלף תשלומו למבקשות. משקבע בית המשפט המחוזי כאשר קבע, לעניין סיכויי התביעה להתקבל ולעניין מאזן הנוחות, לא היה מקום להורות על הפקדתו בקופת בית המשפט.

4.

דין הבקשה להידחות. סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 מורה, כי רשות ערעור תינתן "אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה" . לא זה מצב הדברים שלפנינו. אמנם כן, יש טעם בטענת המבקשות, לפיה משעה שהורה בית המשפט על הפקדת הכסף בקופת בית המשפט, שוב אין משמעות לכאורה לנימוק שעניינו 'ימי הקורונה'. מכל מקום, המשיב הפקיד את הסכום הנדרש בקופת בית המשפט, ואין חשש אפוא – לא לפגיעה בלתי הפיכה בזכויותיהן של המבקשות, ולא לניהול הליך מיותר או בדרך שגויה. אין עילה אפוא להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

5.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית.

אין צו להוצאות.