רע"א 363/03מר גרשון פלג נ. Boston Scientific Corporation

השופט י' טירקל:

1.מדינול בע"מ, היא המשיבה מס' 3 (להלן – "מדינול"), ו- Boston Scientific Corporation , היא המשיבה מס' 1 (להלן – "בוסטון") שיתפו פעולה בשווק אביזרים רפואיים המשמשים ברפואת כלי דם (להלן – "סטנטים") שמדינול מפתחת ומייצרת. צורון בע"מ, היא המבקשת מס' 2 (להלן – "צורון"), מספקת למדינול מרכיב המשמש לייצור הסטנטים. גרשון פלג, המבקש מס' 1 (להלן – "פלג"), שימש בעבר מנכ"ל של צורון. בין מדינול לבין בוסטון התגלע סכסוך. מדינול תבעה את בוסטון ומנהליה בבית משפט הפדראלי של מחוז הדרום בניו-יורק, ארצות הברית. בוסטון הגישה תביעה שכנגד נגד מדינול ובעלי מניותיה של מדינול, הם המשיבים מס' 4-6. יצויין, כי צורון ופלג אינם בעלי דין בהליכים אלה. בית המשפט בניו-יורק נעתר לבקשתה של בוסטון לפנות לרשות המוסמכת בישראל ולבקש את זימונו של פלג להליך המכונה במשפט האמריקאי Deposition . לפי בקשת בית המשפט בניו-יורק, הורה שר המשפטים, הוא המשיב מס' 2, לזמן את פלג לחיקור דין בבית משפט השלום בתל-אביב – יפו. בהליך דומה הורה שר המשפטים לזמן לחיקור דין גם את אוריאל ירקוני, שהיה עובד של מדינול (להלן – "ירקוני"). צורון ופלג הגישו לבית המשפט השלום בתל-אביב – יפו בקשה לביטול חיקור הדין. גם ירקוני הגיש בקשה כזאת.

2.בית משפט השלום (כב' השופטת ד' רייך-שפירא), בהחלטתו מיום 19.8.02, דחה את הבקשות והורה לפלג ולירקוני להתייצב לחיקור הדין לפני באי כוחם בישראל של בוסטון ומדינול. בית המשפט קבע, כי הבקשה לחיקור דין עונה על דרישות סעיף 1 לאמנת האג שעליה חתמה ישראל וכי בחוק עזרה משפטית בין מדינות, התשנ"ח – 1998 (להלן – "חוק העזרה המשפטית") "הביע המחוקק את כוונתו באשר למתן סיוע משפטי נרחב ככל האפשר לארצות החתומות יחד עם ישראל על אמנת האג". כמו כן קבע, שראוי שההליך של Deposition ייכלל בין הפעולות המשפטיות המבוצעות בישראל לפי חוק העזרה המשפטית, אף על פי שאינו מנוי בחוק זה במפורש. עוד קבע, כי "הצורך בחקר האמת ועשיית משפט צדק בהליך המתנהל בבית המשפט בניו יורק גובר על זכותו של הפרט לאי הטרדה. מאידך, חשיפת סוד מסחרי חסינה על פי הדין בישראל ואיננה חייבת בגילוי".

צורון ופלג ערערו על ההחלטה. כמו כן ביקשו לעכב את ביצוע החלטתו של בית משפט השלום. גם ירקוני ערער על ההחלטה וביקש לעכב את ביצוע ההחלטה.

3.בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיא השופט י' גרוס), בהחלטתו מיום 23.10.92, דחה את בקשתו של ירקוני לעכב את ביצוע החלטתו של בית משפט השלום. בית המשפט קבע, כי "אין ספק כי עיכוב הביצוע עלול לגרום למשיבים נזק ניכר ביותר, שעה שמצד שני ביצוע החיקור לא יגרום למבקש נזק ממשי. גם לאחר שקילת סיכויי הערעור, אין בכך כדי להוליך למסקנה שונה". בהחלטתו מיום 10.11.02 דחה את בקשתם של צורון ופלג מאותם טעמים.

צורון ופלג ביקשו להרשות להם לערער על ההחלטה. כמו כן ביקשו לעכב את ביצוע ההחלטה. המשיבות מס' 1 ו-3 השיבו על הבקשות. המשיב מס' 2 – הוא שר המשפטים - הודיע כי מאחר והוא אינו צד לסכסוך בין הצדדים, הוא משאיר את ההחלטה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט. להשלמת התמונה יוער, כי בית משפט זה (כב' השופט א' ריבלין), בהחלטתו מיום 2.2.03, דחה את בקשתו של ירקוני להרשות לו לערער על ההחלטה.

4.הבקשה להרשות ערעור מעלה שאלות נכבדות בדבר הפרשנות של אמנת האג ושל חוק העזרה המשפטית, בדבר תחולתם על הליך של Deposition , ובדבר הרשות המוסמכת לדון בבקשות מכוחן. סבורני, כי שאלות אלה ראוי להלן שיתבררו לגופן בגדר הערעור לפני בית המשפט המחוזי ולא במסגרת דיון בבקשה להרשות ערעור על החלטה בענין עיכוב הביצוע שמטבע הדברים אינו בא לרדת לעומק. אשר לבירורו של הערעור, הודיעו באי כוח בעלי הדין, כי היה אמור להתקיים דיון בבית המשפט המחוזי ביום 6.5.03, אולם בשל נסיבות מצערות נבצר מהשופטת שהיתה אמורה לדון בו (כב' השופטת ע' ברון) לקיים את הדיון במועדו. בינתיים, החליט בית המשפט הפדראלי בניו-יורק כי הליך ה- Deposition

של העד הראשון מבין שלושת העדים (פלג, ירקוני ודורון אבידר) יתקיים לא יאוחר מיום 23.5.03 וכי יתר העדים יעידו לא יאוחר מ-30 ימים לאחר מכן. במצב דברים זה נראה כי אין מנוס מהקדמת מועד שמיעתו של הערעור על מנת שהחלטה בו תינתן – והעדויות יגבו, אם כך יוחלט – בהתאם ללוח הזמנים של הבירור שקבע בית המשפט הפדראלי בניו-יורק וכי לפי שעה יעוכב ביצוע החלטתו של בית משפט השלום.

5.לפיכך מתבקש בזה כבוד נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו לקבוע מועד קרוב ככל האפשר לשמיעתו של הערעור, כאמור לעיל. עוד אני מורה לעכב את ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום עד לדיון בערעור בבית המשפט המחוזי.