רע"א 3630/99 סונול ישראל בע"מ נ. בשארה סרוג'י

בין הצדדים נחתם זיכרון דברים לפיו זכויות המשיבים בחמש תחנות דלק תועברנה למבקשת. בזיכרון הדברים נקבע כי "הצדדים יתקשרו ביניהם בעסקאות שונות לגבי האתרים המפורטים להלן עפ"י העקרונות המנחים שיפורטו בזיכרון דברים זה לגבי כל אתר ואתר...". בזיכרון הדברים לא נקבעו המועדים בהם תימסר החזקה בתחנות הדלק לידי המבקשת. מספר ימים לאחר מועד חתימת זיכרון הדברים הביעה המבקשת את רצונה לקבל את החזקה בתחנות הדלק בהקדם ועוד טרם חתימת "החוזים עצמם" והתחייבה כי "היה ולא יחתמו עם מרשך [המשיבים- הערה שלי] החוזים המפורטים, נחזיר לידי מרשך את החזקה בתחנות ללא כל שיהוי". בעקבות זאת, הועברו שלוש מבין חמש התחנות לידי המבקשת והיא מתפעלת אותן זה למעלה משנה. מאחר והחוזים המפורטים לא נחתמו הגישו המשיבים תביעה בבית המשפט המחוזי ובמסגרתה ביקשו וקיבלו צו עשה זמני שהורה למבקשת להחזיר לידי המשיבים את החזקה בשלוש התחנות שהועברו לידיה. על כך הבקשה שלפנינו, בה ניתנת רשות ערעור והיא תידון כערעור לפי הרשות שניתנה.

בית משפט קמא התייחס להתחייבותה האמורה של המבקשת וראה בה התחייבות להחזיר את החזקה בתחנות בכל מצב בו לא ייחתמו החוזים מכל סיבה שהיא. נראה כי הן הפרשנות לאותה התחייבות והן השאלה באשמת מי לא נחתמו בסופו של דבר החוזים דורשות ליבון ובירור שאין מקום לעשותם בבקשה לצו ארעי. מדובר בצו עשה שהוא צו חריג, שניתן לעתים נדירות כצו זמני, בטרם בורר הסכסוך בין הצדדים. צו כזה משנה את הסטטוס קוו במקום לשמר אותו והוא גם מהווה חלק מרכזי מן הסעד העיקרי הנתבע בתביעה.

אשר על כן לא היה מקום לתתו בנסיבות המקרה שלפנינו. גם מאזן הנוחות אינו מחייב שינוי מצב קיים והחזרת התחנות לאחר תקופה כה ארוכה לידי המשיבים, בטרם זכו, אם יזכו, בדין.

הערעור מתקבל. צו העשה הזמני, מתבטל.

המשיבים ישלמו למבקשת הוצאות בסך 10,000 ש"ח.