רע"א 3642/01 יעקב פתאל נ. רחל פתאל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ה' שטיין) מיום 2.4.01 בע"מ 1134/00, שדחה את ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במחוזות תל-אביב והמרכז (כב' השופט ג' גרשון).

1.בין בעלי דין, בני זוג הנשואים זה לזו משנת 1985, מתנהלים מזה שנים רבות הליכים בערכאות שונות. ביום 23.10.91 ניתן פסק דין מזונות בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בו חויב המבקש לשלם מזונות למשיבה ולבנותיהן הקטינות של בני הזוג. המבקש הגיש תביעה להפחתת מזונות לבית המשפט לענייני משפחה במחוזות תל-אביב והמרכז. המבקש טען שהוא נעדר יכולת כלכלית בהיותו מובטל, ובגין צבירת חובות בסך של כ2.3- מיליון ש"ח. גם המשיבה הגישה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה. טענה המשיבה כי לאור שינוי בנסיבות ישנה הצדקה להורות על הגדלתם של תשלומי המזונות שחב בהם המבקש. בית המשפט לענייני משפחה (השופט ג' גרמן) דחה את תביעת המבקש להפחתת המזונות וקיבל את תביעת המשיבה להגדלתם (ביום 30.8.2000). בית המשפט קבע כי אין הוא מאמין לעדות המבקש כי הוא נעדר יכולת להשתכר. בית המשפט קיבל את עדות המשיבה כי המבקש מנהל עסק בשם "גלאט דלישס", שאינו אלא גלגול של עסקים שניהל בעבר. כן קבע בית המשפט, כי לא הובאה בפניו ראיה מספקת לביסוס החובות הכבדים שהמבקש טען כי צבר. הוסיף בית המשפט וקבע כי שוכנע ששינוי הנסיבות עליו הצביעה המשיבה מצדיק את הגדלתם.

2.על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ה' שטיין). בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש, וקבע כי אין מקום להפחית את שיעור המזונות שהוא חב בו, משלא מצא מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של המבקש בכל הנוגע להגדלת המזונות, וקבע כי לא היה מקום להגדילם באופן שנקבע על-ידי בית המשפט לענייני משפחה.

3.כעת, מונחת בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לאי הפחתת המזונות. המבקש טוען כי הוכח שינוי מהותי בנסיבות המצדיק את הפחתת דמי המזונות בהם חויב, שכן במועד הגשת התובענה להפחתת מזונות היה רשום כמובטל בלשכת התעסוקה וכן היה שרוי בחובות כבדים לנושים, חובות שבגינם מתנהלים נגדו הליכי פשיטת רגל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. לטענת המבקש, קביעתן של הערכאות הקודמות כי הוא משתכר היטב אינה מבוססת ומנוגדת לחומר הראיות שהיה בפניהן. הוא הדין באשר לקביעתן כי לא הומצאה ראיה על החובות האדירים בהם שקוע המבקש. עוד טוען המבקש, כי היה על בית המשפט להורות על פקיעת חיובו של המבקש במזונות המשיבה, הואיל ובני הזוג חיים בנפרד מזה 13 שנה, והמשיבה מסרבת להתגרש מהמבקש. לבסוף טוען המבקש, כי יש לחייב את המשיבה ליטול חלק במזונותיהן של הקטינות מדין צדקה.

4.לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. עיקר טענותיו של המבקש מופנה כנגד הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט לענייני משפחה, ואשר בית המשפט המחוזי לא מצא לשנות מהם. אין המבקש מעלה בבקשתו טענות המעוררות סוגיה בעלת חשיבות משפטית החורגת מעניינם של הצדדים והמצדיקה דיון בערכאה שלישית (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123).

5.הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.