רע"א 3643/02 ריזיאק סדיק נ. מדינת ישראל

לעורר יוחסו עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים, שקורבנן היתה אשתו. על פי הנטען, תקף העורר את אשתו בתאריך 2.3.02, כאשר הלם באגרופיו בראשה, חנק אותה, ואיים כי יהרוג אותה אם תגרום למאסרו. ועוד נטען, כי במועד אחר דרש העורר מאשתו שעון יד עשוי זהב, מתוך כוונה למכור את השעון ולממן עם התמורה שיקבל את הסם אותו הוא צורך. משאשתו סירבה לו, חזר העורר ותקף אותה, ולא חדל מכך עד שהשיג את מבוקשו.

שופט בית משפט השלום נעתר לבקשת המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים, לאחר שהתרשם כי שחרורו עלול לסכן את המתלוננת. בית המשפט קבע עוד, כי נראה שמקור הרע בהתנהגות העורר מצוי בהתמכרותו לשימוש בסמים מסוכנים, דא עקא, שהעורר עצמו מכחיש קיומה של התמכרות זו, ועל כן הוא גם אינו מוכן להשתלב בתהליך טיפולי.

העורר שב ופנה לבית משפט השלום בבקשה לעיין מחדש בשאלת מעצרו, משסבר כי בידו להציע חלופת מעצר ראויה. גם הפעם נדחתה בקשת העורר להשתחרר, בין היתר, לאור התרשמותו של שרות המבחן כי הסכנה הנשקפת מהעורר לאשתו, שרירה וקיימת. ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי על החלטה זו, נדחה, ולאחר שהאזנתי לטיעונו של בא-כוח העורר, לא שוכנעתי שהוכחה עילה המצדיקה את התערבותי.

בידי המשיבה ראיות המצביעות לכאורה על העורר כמי שתקף את אשתו במספר הזדמנויות, ואיים להמשיך בכך. הרחקתו של העורר לחיפה, אינה יכולה להבטיח כי מגבלת המרחק תמנע ממנו לממש את איומיו, ומכאן דעתי שההחלטה לעצור אותו עד תום ההליכים, היתה בלתי-נמנעת, הואיל ובנסיבות הקיימות אין חלופה שתוכל לאיין את מסוכנותו.

הערר נדחה.