רע"א 3643/10 אריה בר און נ. הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ

1.

המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי תביעה לפסק דין הצהרתי לפיו הם אינם חייבים לבנק המשיב כל סכום, וכי דין המשכנתא הרשומה על דירתם להימחק. יחד עם התביעה בקשו צו מניעה המונע המשך הליכי הפינוי במסגרת תיק הוצאה לפועל. בהחלטה מיום 18.4.2010 הורה בית המשפט כי הליכי ההוצאה לפועל יעוכבו בתנאי שהתובעים יפקידו בקופת בית המשפט במזומן או בערבות בנקאית סך של 50,000 ש"ח עד ליום 3.5.2010. בהחלטה צוין, כי היה מקום לדחות את הבקשה לסעד זמני כשעוסקים בהליכי הוצאה לפועל שנפתחו עוד בשנת 2005. סיכויי הצלחת התביעה נראים קלושים. מטיעוני התובעים עולה, כי הגיעו מעת לעת להסדרים עם הבנק בהם לא עמדו, באופן שהבנק חידש מעת לעת את תיק ההוצאה לפועל. עוד הצביע בית המשפט על כך שהתובעים מסתמכים על חוות דעת מומחה שבדק את החוב, אך חוות דעת כזו לא הוגשה. עם כל זאת, מאחר והליכי מכירת הדירה עשויים להביא לנזק בלתי הפיך הורה בית המשפט, כאמור, על עיכוב ביצוע מותנה בהפקדת ערובה.

2.

ביום 2.5.2010 הגישו המבקשים בקשה דחופה נוספת לעיכוב ביצוע בה ציינו כי קיבלו את ההחלטה מיום 18.4.2010 רק ב-2.5.2010. בבקשה זו תמהו התובעים על הקביעה בהחלטה מיום 18.4.2010 לפיה לא הוגשה מטעמם חוות דעת של מומחה. המבקשים ציינו עוד בבקשה כי בכוונתם לפנות לבית המשפט העליון בבקשת סעד.

3.

קשה שלא להעיר כאן, כי חוות הדעת אותה צרפו התובעים להליך שבפניי נושאת תאריך 4.5.2010, וחותמת של בית המשפט המחוזי מיום 5.5.2010, וממילא לא היתה חוות דעת זו בפני בית המשפט עת נתן החלטתו ביום 18.4.2010. קשה שלא לתמוה, אם להשתמש בלשון התובעים, על מה תמהים התובעים.

4.

בהחלטה נוספת מיום 2.5.2010 האריך בית המשפט המחוזי את המועד לביצוע ההפקדה עד ליום 14.5.2010.

5.

רק אתמול, 11.5.2010, הוגשה בקשה זו לרשות ערעור ועמה בקשה לסעד זמני. בית המשפט התבקש לדון בבקשה במעמד צד אחד. לכך לא היתה הצדקה, אך כיוון שהגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות – לא אאריך.

6.

עיינתי בבקשה על כל צירופיה ולא ראיתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט להתנות את עיכוב הביצוע בהפקדה של 50,000 ש"ח. לא מן המותר להעיר, כי בפרוטוקול הדיון מיום 13.1.2010 ציין בא כוח המבקשים כי "אנחנו טוענים שיש חוב, אך לא בסכום שהבנק טוען". הדברים אינם עולים בקנה אחד עם הטענה בכתב התביעה, כי אין כל חוב. לא ניתן להתעלם גם מההיסטוריה הארוכה של ניסיונות הבנק לגבות את החוב תוך הסדרים שונים, כפי שהועלו בכתב התביעה עצמו.

7.

בכל הנסיבות הללו בקשת רשות הערעור נדחית ועמה הבקשה לסעד זמני.