פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3646/15
לפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין
המבקשים:
1. עזבון המנוח חדד בגיד ז"ל באמצעות
יורשיו
2. מרים חדד
3. עליזה חדד
4. אברהם חדד
5. שמעון חדד
6. רחל חדד
נ ג ד
המשיבים:
1. מושב עלמה
2. מקורות חברת מים בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי נצרת מיום 12.04.2015 ( הנשיא
א' אברהם
) בתיק ע"א
35840-10-14
בשם המבקשים:
בשם המשיב 1
בשם המשיב 2:
עו"ד יצחק ז'ילבר חדד
עו"ד הלל ברק
עו"ד גדעון סלעית
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (הנשיא א' אברהם ) בע"א 35840-10-14 מיום 12.4.15, במסגרתו נדחה ערעור המבקש (כך ייקרא להלן המבקש 1, הצד המקורי להתדיינות, בצוותא עם המבקשים האחרים כולם) על פסק-דינו של בית משפט השלום בצפת (השופט ד' קירס ) בת"א 1625-01 מיום 1.7.14. במוקד הבקשה, תביעה נזיקית בגין תקלות באספקת המים למטע חקלאי.
רקע והליכים קודמים
ב.
מדובר בתיק העובר ושב – למרבה הצער – כ-14 שנים, לא פחות, במערכת המשפט בישראל. במהלך תקופה ארוכה זו נפטרו הן סגן נשיא בית משפט השלום מ' נדל ע"ה ששפט בו בראשונה, והן התובע המקורי ע"ה (להלן המנוח), שעזבונו ויורשיו ממלאים את מקומו לעניין הבקשה שבפנינו. התיק עבר בגלגוליו בכל מדרג הערכאות, כולל בית משפט זה, וכעת חזר לפתחנו.
ג.
ראשיתו של התיק בתביעה שהוגשה בשנת 2001 על-ידי המנוח כנגד המושב בו הוא חבר (המשיב 1); זאת בגין תקלות באספקת המים, שפגעו לטענתו בגידוליו החקלאיים. המשיב 1 הגיש הודעת צד ג' נגד חברת מקורות (להלן המשיבה 2 ). ביום 16.6.09 דחה בית משפט השלום בקרית שמונה (השופט – כתארו אז – מ' נדל ע"ה) את התביעה, תוך שנקבע כי המבקש לא הוכיח שטיפל כראוי במסננים הכלולים במערכת ההשקיה בה השתמש. ביום 6.9.11 קיבל בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא – כתארו אז – א' אברהם ) חלקית את ערעור המבקש. נקבע, כי אי-טיפול המבקש במסננים יוצר אשם תורם בשיעור של 10% מהנזק, והתיק הוחזר לבית משפט השלום לבירור השאלה אם נגרם נזק, ואם כן, מה הפיצויים המגיעים למבקש. ביום 24.5.12 דחה בית משפט זה (השופט נ' הנדל ) בקשת רשות ערעור שהוגשה מטעם המשיב 1, משלא נמצאה עילת התערבות בגלגול שלישי.
ד.
כשהוחזר התיק לבית משפט השלום נודע למשיבה 2 על ההליכים המשפטיים שהתרחשו מאז פסק-הדין שניתן ביום 16.6.09; זאת שכן המבקש לא צירף אותה להודעת הערעור שהוגשה מטעמו. המשיבה 2 פנתה לבית המשפט המחוזי בבקשה לביטול פסק-דינו ומחיקת הערעור שהוגש מטעם המבקש. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה באופן חלקי, כך שפסק-דינו בוטל אך הערעור לא נמחק. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור שנדחתה על-ידי בית משפט זה (השופט נ' הנדל ) ביום 4.6.13, תוך שהוטלו על המבקש הוצאות. לאחר מכן הורה בית המשפט המחוזי – בהסכמת הצדדים – על החזרת הדיון לבית משפט השלום, תוך הנחה שקיימת אחריות כלפי המבקש, להכרעה בשאלות הבאות: (1) האם קיים אשם תורם של המבקש לנזק שנגרם; (2) כיצד תחולק האחריות בין המשיב 1 למשיבה 2; (3) מהו שיעור הנזק והפיצויים בגינו.
ה.
ביום 1.7.14 קבע בית משפט השלום בצפת (השופט ד' קירס ), כי (1) קיים אשם תורם מצד המבקש בשיעור של 10% מהנזק; (2) חלוקת האחריות בין המשיבים היא – 70% למשיב 1 ו-30% למשיבה 2; (3) וזו עיקר – התובע לא הצליח להוכיח שנגרם לו נזק, שכן חוות הדעת שהוגשה על-ידי אגרונום מטעמו לא התבססה על נתונים אובייקטיביים דוגמת דוחות מס, אלא על מסמכים פנימיים של המבקש שהוכנו בכתב-ידו של בנו. פגם נוסף נפל בחוות הדעת, בכך שהשוותה את היבול שהתקבל בפועל בשנה הרלבנטית לנתונים סטטיסטיים כלל-ארציים, ולא ליבול שהתקבל בפועל בחלקתו של המבקש בשנים קודמות. לפיכך נדחתה תביעת המבקש.
ו.
ביום 12.4.15 דחה בית המשפט המחוזי בנצרת (הנשיא ד"ר א' אברהם ) את ערעור המבקש. דחיית הערעור נומקה בכך שעסקינן בטיעונים עובדתיים שאין בית משפט שלערעור נוטה להתערב בהם. טענות המבקש נדחו גם לגופן, תוך שנקבע כי נתונים סטטיסטיים מצביעים על פוטנציאל ליבול – בניגוד לנתונים היסטוריים, שניתן היה בנקל להביא, המצביעים על יבול שהתקבל בפועל. עוד נפסק, כי אמנם בית המשפט קובע לעתים נזק על דרך של אומדנה, אך אין הוא עושה זאת שעה שאין בפניו נתונים רלבנטיים.
בקשת רשות הערעור
ז.
המבקש טוען, כי חוות הדעת הוכיחה את הנזק שנגרם לו, שכן הסתמכה – בין היתר – על תעודות משלוח וסיכום התעודות לגבי כמויות השיווק בעבר. בנוסף נטען, כי המשיבים לא חלקו על נכונותם של נתוני השיווק שנמסרו לאגרונום על-ידי בנו של המבקש. המבקש ציין, כי הדרישה שיציג נתונים לגבי היבול בשנים קודמות מפלה אותו לרעה ביחס למגדלים שנפגעו בשנתם הראשונה לפעילותם, אשר מהם לא יידרשו נתונים דומים.
דיון והכרעה
ח.
לאחר העיון לא אוכל להיעתר לבקשה, שאינה עומדת כלל בכללי ההתערבות בגלגול שלישי. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת במקרים המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך, או כאשר עלול להיגרם למבקש, אם תידחה בקשתו, עיוות דין חמור. אין זה המקרה שלפנינו. עיקר טענות המבקש הן טענות עובדתיות במובהק. נוכח ההיסטוריה המשפטית של בדיקת התיק בידי מספר ערכאות פעם אחר פעם גם אין חשש לעיוות דין חמור. אפשר להבין את אי הנחת של המבקש, שכן הוכח לגביו עניין האחריות אך כשל בהוכחת הנזק – אך קיומו של נזק הוא נושא עובדתי מובהק.
ט.
כאמור, המבקש טוען כנגד קביעות עובדתיות, אך חוששני גם
כי טענותיו אינן מתיישבות – באופן עקבי – עם המציאות לאשורה. סעיף ז'(2)(ד) לבקשה מציין – בין השאר – שלצד
הנתונים שנמסרו על-ידי המבקש, חוות הדעת הסתמכה גם על "תעודות משלוח". עוד נטען (סעיף ז(2)(ג)): כי "הוגשו המסמכים נשוא תחשיבים אלו שכונו 'הטבלה' על ריכוז הנתונים, נתוני השיווק שנמסרו לו על-ידי בן התובע [המבקש דכאן – א"ר]. וכי המסמכים כללו אף תעודות משלוח המורים על הכמויות בתקופות שקדמו לקרות הנזק". דא עקא, קריאת עדותו המלאה של האגרונום בבית משפט השלום מציירת תמונה שונה. האגרונום מציין במפורש כי "זו
לא
טבלה
שאני
ערכתי.
מר
חדד [המבקש – א"ר]
ריכז
את
הטבלה.
לא
זכיתי
לראות
את
תעודות
המשלוח,
קיבלתי
את
הנתונים
ממנו" (פרוטוקול הדיון מיום 25.10.07, עמוד 2 מול שורות 31-30). משמע, חוות הדעת נעשתה על-סמך חישובים שסופקו על-ידי המבקש, ומבלי שהוצגו תימוכין של ממש; ראו פסקה 12 לפסק דינו של השופט קירס ובפסקה 13 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי נשוא הבקשה.
י.
כך הם פני הדברים גם באשר לטענת המבקש לפיה המשיבים לא חלקו על נכונותם של הנתונים שנמסרו לאגרונום על-ידי בנו של המבקש. בסעיף ז(6)(ג) לבקשת רשות הערעור נטען, כי "הם [המשיבים – א"ר] אף לא רמזו כי הינם כופרים בנתונים כלשהם עליהם הסתמך המומחה מטעם התובע [ המבקש – א"ר]". חוששני שגם טענה זו אין להלום. על פי התשתית העובדתית. ביום 4.2.14 הוגשו לבית משפט השלום סיכומים מטעם המשיב 1. בסעיף 55 לסיכומים נטען, כי "חוות דעתו [של האגרונום – א"ר] נסמכת על נתונים שנמסרו לו על-ידי התובע [המבקש – א"ר] ובעל-פה [...] לאור המפורט לעיל עולה, כי חוות דעתו של מר שפירא [האגרונום – א"ר] הינה חסרה, סתמית, נסתרה, אינה משקפת את המציאות ואת הנתונים כהווייתם". לפיכך, אין להלום את טענת המבקש בהקשר זה; ראו גם פסקה 13 לפסק דינו של השופט קירס.
יא.
אף טענת ההפליה שהועלתה על-ידי המבקש אינה במקומה. אמת, מצווים אנו לשפוט משפט צדק – בבחינת "משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה" ( ויקרא כ"ד כ"ב). עם זאת, יתכנו מטבע הדברים הבדלים דיוניים בענייניהם של בעלי-דין שונים, הנגזרים מן הנסיבות השונות בכל מקרה. המבקש מתאר חקלאי תיאורטי שניזוק בשנה הראשונה לפעילותו החקלאית. מבלי לטעת מסמרות, סביר כי במקרה כזה יושוה היבול שהתקבל בפועל עם נתונים סטטיסטיים לגבי היבול הממוצע; לא כך כשעסקינן בחקלאי המחזיק בנתונים לגבי היבול שהניבה חלקתו בשנים עברו, ואין הוא מציג טעם מבורר מדוע לא יגיש את הנתונים לבית המשפט. על כן לא ניתן במקרה דנא לפסוק על דרך האומדנה, הכל כמות שכתב בית המשפט המחוזי.
יב.
אין בידי איפוא להיעתר לבקשה.
ניתנה היום, י"ג בתמוז התשע"ה (30.6.2015).
המשנה לנשיאה