רע"א 3651/06 יבולים נכסי ש.שרון (1964) בע"מ נ. נכסי ההסתדרות (נדל"ן) בע"מ

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד סגן הנשיא י' זפט), בה נדחתה בקשה שהגישו המבקשות לצו זמני המורה למשיבות 2-1 "להקפיא", לעצור ולהימנע מכל התקשרות עם המשיבות 4-3 בנוגע לנכס מקרקעין בשכונת עין כרם בירושלים ולמתן צו זמני המורה למשיבות 4-3 להימנע מלבצע כל דיספוזיציה בנוגע לנכס.

2.המשיבה 2, מרכז משען בע"מ (להלן - משען), הינה בעלת נכס מקרקעין בשטח של כ- 60,000 מ"ר בשכונת עין כרם בירושלים. בשנת 2005 החליטה משען למכור את הנכס, באמצעות המשיבה 1, נכסי ההסתדרות (נדל"ן) בע"מ (להלן - נכסי ההסתדרות). נכסי ההסתדרות פנתה למספר גופים ב"הזמנה לקבלת הצעות" לרכישת הנכס. המבקשות (שפועלות כקבוצה אחת) והמשיבות 4-3 (שאף הן פועלות יחדיו) היו המתמודדות היחידות על רכישת הנכס. הצעת המשיבות 4-3, שהייתה גבוהה מהצעת המבקשות בכ- 4 מיליון דולר, התקבלה. המבקשות טוענות כי הליך מכירת הנכס היה הליך מכרז וכי ניתנה עדיפות ברורה במסגרתו למשיבות 4-3, תוך הפליית המבקשות לרעה. על רקע זה הגישו המבקשות המרצת פתיחה ויחד עימה הגישו גם בקשה למתן צו זמני המקפיא את ההתקשרות בין משען לבין המשיבות 4-3. המבקשות סבורות כי משען ונכסי ההסתדרות ניהלו מכרז "מכור מראש". לטענת המבקשות, חלים על משען דיני המינהל הציבורי, בהיותה גוף ציבורי או גוף דו-מהותי, ולאורם דין המכירה להתבטל. לחלופין, טוענות המבקשות כי בהליך המכירה נפלו פגמים חמורים המצדיקים את ביטולו אף אם מדובר במכרז פרטי.

3.המבקשות מפרטות השתלשלות ארוכה של עניינים ממנה עולה, לטענתן, כי הופלו לרעה לאורך כל הליכי מכר הנכס, אולם עיקר טענותיהן מתייחסות לשני מחדלים נטענים של משען ונכסי ההסתדרות. ראשית, טוענות המבקשות כי הפלייתן לרעה עולה מכך שלא נכללו ברשימת הגופים שהוזמנו להגיש הצעה לרכישת הנכס, למרות שהביעו התעניינותן בו מספר פעמים עובר לפתיחת הליך המכירה. הן גילו על התקיימות ההליך רק ביום 23.11.05 כאשר המועד האחרון להגשת הצעות היה למחרת, ביום 24.11.05. חשוב לציין בהקשר זה, כי לאחר שפנו המבקשות בבהילות לנכסי ההסתדרות הוארך המועד להגשת ההצעות עד ליום 28.11.05 והמבקשות הספיקו להגיש הצעתן. שנית, טוענות המבקשות כי הפלייתן עולה גם מכך שלא הוזמנו לעריכת התמחרות מול המשיבות 4-3 לאחר פתיחת המעטפות בהן היו הצעות הרכישה. זאת, אף שהודיעו כי יהיו מוכנות להעלות באופן משמעותי את הצעתן. הודעתן זו אף שימשה את משען ונכסי ההסתדרות במגעים בינן לבין המשיבות 4-3, כבסיס לדרישה שהמשיבות 4-3 יגדילו הצעתן. לאור זאת, סבורות המבקשות כי למעשה נערכה התמחרות בינן לבין המשיבות 4-3 אלא שזו הייתה "התמחרות חד צדדית" - בעוד שלמשיבות 4-3 ניתנה האפשרות לשפר הצעתן הרי שלמבקשות לא ניתנה הזדמנות דומה.

4.בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה למתן סעד זמני בקובעו כי בהתאם ל"נוהל המכירה" שנשלח למתמודדים על רכישת הנכס, ושעליו חתמו המבקשות, לא היו משען ונכסי ההסתדרות מחויבות לערוך התמחרות בין כל הצדדים. כמו כן, נקבע ב"נוהל המכירה" במפורש כי משען ונכסי ההסתדרות רשאיות לערוך משא ומתן עם אחד הצדדים בלבד. לפיכך, קבע בית המשפט כי גם בהנחה שדיני המכרזים הציבוריים חלים, אין לראות במשא ומתן שנערך עם המשיבות 4-3 לאחר פתיחת המעטפות משום הפרה של דיני המכרזים הציבוריים. בית המשפט ציין כי אם רצו המבקשות להלין על תנאי "נוהל המכירה" היה עליהן לעשות זאת מראש, טרם הגישו הצעתן. משלא עשו כן, סבר בית המשפט המחוזי כי הן מנועות מהעלות טענות אלו. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי. יחד עם בקשת רשות הערעור הגישו המבקשות גם בקשה לסעד זמני בתקופת הערעור ובמסגרתה ניתן ביום 2.5.06 צו ארעי האוסר על המשיבות לבצע כל מהלך נוסף ביחס לנכס. ביום 21.7.06 צומצם היקף הצו הארעי בהתאם להסכמת בעלות הדין. יוער, כי לאחר שניתן הצו הארעי התעורר סכסוך בין משען ונכסי ההסתדרות לבין המשיבות 4-3 והראשונות הודיעו על ביטול הסכם המכר. המשיבות 4-3 פנו לבית המשפט המחוזי בתביעה לאכיפת ההסכם, שהסתיימה בהסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין לפיו הסכם המכר עומד בתוקפו.

5.המבקשות מלינות על כך שבית משפט קמא התעלם מטענתן, לפיה אף אם הפגמים הנטענים שנפלו בהליך המכירה אינם מצדיקים לכשעצמם את ביטולו, פגמים אלו מצטרפים לכדי תמונה רחבה יותר ממנה עולה שההליך כולו היה מוטה לרעתן. הרקע להטיה הינו, לטענתן, קיומו של קשר בין המנהל הכללי של נכסי ההסתדרות לבין מי שעומד מאחורי המשיבות 4-3. המשיבות לעומתן טוענות כי לא נפל כל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. הן סבורות כי לא חלים על המשיבה 2 ועל ההליך דיני המכרזים הציבוריים. מכל מקום, לטענתן, הליך המכירה נוהל בהגינות והמבקשות הן שנהגו בחוסר תום לב, בנסותן להגיש הצעה גבוהה יותר לאחר שהסתיים ההליך וללא צירוף ערבות. הן מציינות כי המבקשות ידעו מראש כי התמחרות תיערך רק אם יהיה פער קטן בין ההצעות. המשיבות מכחישות מכל וכל את הטענות בדבר הטיית ההליך לטובת המשיבות 4-3 וטוענות כי היו אלה דווקא המבקשות שניסו להפעיל לחץ פוליטי, עובר לעריכת הליך המכירה, כדי שהנכס יימכר להן. לשיטת המשיבות ההליך המשפטי כולו מהווה ניסיון של המבקשות לתקן את הטעות שעשו כשהגישו הצעה נמוכה מדי עבור הנכס.

6.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובות לה באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. לא מצאתי בטענותיהן של המבקשות טעם המצדיק התערבות בקביעותיו של בית המשפט המחוזי. אכן, נראה שהאירועים שמתארות המבקשות אינם מקימים - לכשעצמם - זכות לכאורה למתן הסעד הזמני המבוקש. בסופו של דבר אפשרה נכסי ההסתדרות למבקשות להגיש הצעה לרכישת הנכס, כך שלא ניתן לראות באי הזמנתן של המבקשות להשתתף בהליך המכירה פגם המצדיק מתן סעד זמני. כמו כן, איני סבור כי עצם העובדה שהצעתן המאוחרת של המבקשות הוצגה בפני המשיבות 4-3 הופכת את המשא-ומתן שנערך עימן ל"התמחרות חד צדדית". ברור, ועל כך לא חולקות גם המבקשות, כי נכסי ההסתדרות ומשען היו רשאיות לנהל משא ומתן עם המשיבות 4-3 בלבד. אשר לטענתן של המבקשות לפיה התנהלותן הכוללת של המשיבות מעלה את החשד שהמכרז היה "מכור מראש", הרי שטענה זו נותרה בבחינת חשד בלבד. בחומר שהובא בפניי אין די כדי לבסס חשד זה באופן שיצדיק מתן צו מניעה זמני. המבקשות סבורות כי עצם העובדה שנכסי ההסתדרות ומשען לא הזמינו אותן להתמחרות מול המשיבות 4-3, תוך שהן מוותרות על הזדמנות להגדיל את התמורה שתתקבל עבור הנכס, מלמדת על הטיה בהליך. ייתכן שהמבקשות יצליחו להוכיח טענתן זו בהליך העיקרי. ואולם, בשלב זה סבירה באותה מידה (ואולי אף יותר) הטענה שמשען ונכסי ההסתדרות ראו עצמן מחויבות להתעלם מהצעותיהן המאוחרות של המבקשות (שהועברו אליהן לאחר פתיחת המעטפות) ולנהל משא ומתן עם המשיבות 4-3 בלבד. זאת בעיקר, לנוכח העובדה שהצעתן של המשיבות 4-3 הייתה גבוהה באופן משמעותי מההצעה המקורית של המבקשות. אוסיף גם כי בהתחשב בנסיבות העניין ובשלב אליו הגיע הליך המכירה נראה שמאזן הנוחות נוטה אף הוא לטובת המשיבות.

7.הבקשה נדחית. הצו הארעי שניתן ביום 5.6.06 מבוטל. המבקשות ישאו בשכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ש"ח לטובת המשיבות 4-3 וכן בשכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ש"ח לטובת כל אחת מהמשיבות האחרות.