פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3651/18
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקש:
שלמה אדרי
נ ג ד
המשיבים:
1. יואל גולדנברג
2. אורלי אמיתי
3. מיכל אמיתי
4. בתיה אמיתי גלס
בקשה לרשות ערעור
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים
ב' בר-זיו
,
ח' שרעבי
, ו-
א' אלון
)
מיום 25.3.2018 בע"א
21342-10-17
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
1.
בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים ב' בר-זיו , ח' שרעבי , ו- א' אלון ) מיום 25.3.2018 בע"א 21342-10-17, בגדרו נדחה ערעור של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופטת כ' ג'דעון ) מיום 25.7.2017 בת"א 52962-12-14. בגדרי בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע.
2.
בשנת 1984 שכר המבקש בשכירות מוגנת דירה בבניין בבעלות המשיבים (להלן: הדירה ). בשנת 2014 הגישו המשיבים תביעה לבית משפט השלום נגד המבקש לפינוי הדירה בעילה של אי תשלום דמי שכירות והפרת חוזה השכירות. בין היתר טענו המשיבים בתביעתם כי לאורך כל תקופת השכירות נהג המבקש להפר את חוזה השכירות באופן שיטתי, דבר שגרר אותם להליכים משפטיים מרובים ולנקיטת פעולות נוספות. עוד הודגש כי לאורך כל שנת 2014 המבקש לא שילם דמי שכירות.
3.
בפסק דין מיום 25.7.2017 נתקבלה תביעת המשיבים לפינוי המבקש. כן נקבע כי לנוכח ההפרות החוזרות והנשנות של חוזה השכירות על ידי המבקש לאורך השנים מאז תחילת השכירות, הלה אינו זכאי לסעד מן הצדק על פי החוק.
4.
על פסק דין זה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. במסגרת הערעור התמקד המבקש בטענה כי שגה בית משפט קמא כשלא העניק לו סעד מן הצדק אשר ימנע את פינויו מהדירה. לשיטתו, עסקינן במבקש כבן 65 שנים העלול להיזרק מדירתו לרחוב הגם ששילם דמי מפתח.
5.
בפסק דין מיום 25.3.2018 התקבל ערעורו של המבקש באופן שנפסק למבקש "סעד מן הצדק הפוך", קרי קביעת הפינוי בעניינו נותרה ללא שינוי, אך המשיבים חויבו להעביר לו סכום של 100,000 ₪ בניכוי דמי השכירות שלא שולמו על ידי המבקש (להלן: הסעד ) כתנאי לפינוי.
6.
על פסק דין זה הגיש המבקש, אשר היה מיוצג בהליכים קודמים אך אינו מיוצג בהליך דנן, את הבקשה לרשות ערעור שלפני. המבקש מדגיש כי שגה בית המשפט כאשר קבע כי עליו לפנות את הדירה, וכי הוא מבקש שיעשה עמו צדק.
7.
בתשובת המשיבים נטען כי אין בסיס לבקשתו של המבקש. בין היתר בתשובתם התייחסו המשיבים לכך שביום 29.4.2018, עוד בטרם הגשת בקשת רשות ערעור זו, הופקד בקופת בית המשפט המחוזי, בהתאם להוראות פסק הדין האמור, סכום בסך של 98,169 ₪ (סכום בסך של 100,000 ₪ בניכוי יתרת חוב המבקש בגין דמי שכירות).
8.
לאחר העיון בבקשה ובתשובת המשיבים הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.
9.
הבקשה אינה מגלה עילה המצדיקה מתן רשות ערעור ב" גלגול שלישי " - רשות אשר לא תינתן אלא במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינה של הבקשה נטוע כולו בנסיבות העובדתיות הקונקרטיות הקשורות לסכסוך בין המבקש למשיבים, והיא אינה מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות כללית. טענות המבקש נידונו באריכות על ידי בית משפט קמא בפסק דין מפורט ומנומק כדבעי, אשר אינו מצדיק את התערבותו של בית משפט זה ב"גלגול שלישי". בנסיבות העניין, הסעד שנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי כסעד מן הצדק, הוא סביר ומניח את הדעת ואינו מצדיק בירור נוסף.
10.
אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית, וממילא הבקשה לעיכוב ביצוע מתייתרת. לפנים משורת הדין לא יחוייב המבקש בהוצאות המשיבים.
ניתנה
היום, ח' בסיון התשע"ח (22.5.2018).
ש ו פ ט