רע"א 3652/11 שולמית פסקל בירן נ. עוה"ד שמואל אור כונס נכסים

1.

ביום 14.10.2009 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים למכירת הנכס שבמוקד ההליכים. הצדדים הסכימו, כי המכירה תתבצע על ידי המבקשים עד ליום 14.4.2010. אם לא יצליחו המבקשים למכור את הנכס עד לאותו מועד, יתמנו המשיבים 1 ו-2 ככונסי נכסים לביצוע המכר האמור (להלן: פסק הדין ). בהמשך לפסק הדין המוסכם נחתמה ביום 15.11.2010 הסכמה בלתי חוזרת לשיתוף פעולה במסגרת הליכי המימוש של הנכס, על פי פסק הדין. במסגרת אותה הסכמה התחייבו המבקשים באורח בלתי חוזר לשתף פעולה עם המשיבים 1 ו-2 (להלן: הכונסים ) בכל הנוגע להליכי המכירה של הנכס, בהתאם להוראות פסק הדין.

2.

ביום 7.4.2011 נערכה התמחרות, בסופה זכה מציע ההצעה הגבוהה ביותר, בסך 1,710,000 ש"ח (להלן: הקונה ). בהחלטתו מיום 12.4.2011 אישר בית המשפט את המכר לקונה. על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור שבפניי. טענתם העיקרית של המבקשים היא, כי נמנעה מהם זכותם לפדות את הנכס.

3.

בהחלטה נוספת, מיום 16.5.2011, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע ההחלטה בדבר אישור המכר.

4.

בהחלטתי מיום 25.5.2011 הוריתי למבקשים להשלים מסמכים רלוונטיים שנעדרו מבקשת רשות הערעור ומן הבקשה לעיכוב ביצוע, ביניהם תגובת הכונסים לבקשה לעיכוב ביצוע. בעקבות החלטה זו, הגישו המבקשים את תגובת הכונסים. בתגובתם טענו הכונסים, כי לא סירבו להצעת המבקשת לפדות הנכס, אלא שהמבקשים לא עמדו בתנאים המקדמיים לשם כך: הפקדת מקדמה בשיעור של 10% מסכום ההצעה; המצאת אישור הקונה כי הוא מסכים לסגת מהמכר, וכי לא יהיו לו תביעות בגין ביטולו; המצאת אישור בכתב של המבקשים ושל המשיב 3 להסדר המוצע, לרבות לתשלום הסכום המוצע וההוצאות.

הכונסים פירטו, כי חרף הארכות שניתנו למבקשים לקיום התנאים המקדמיים, לתקופה של כשלושה שבועות, לא הופקדה המקדמה, לא ניתנה הסכמת הקונה, ולא הומצאה הסכמה של כל הנוגעים בדבר לביצוע ההסדר המוצע על ידם. הכונסים הוסיפו, כי השיק הבנקאי שצילומו צורף לבקשת המבקשים, מעולם לא הגיע לידיהם. לפיכך, העובדה כי הצעת המבקשים לא יצאה אל הפועל נובעת אך מן הטעם שהמבקשים לא עמדו בתנאים. בנסיבות אלה, פנו הכונסים לבית המשפט בבקשה להתיר להם המשך הליכי המכר, ובית המשפט נעתר לבקשה ביום 5.5.2011.

בסוף תגובתם, על אף כל האמור, הסכימו הכונסים ליתן למבקשים הזדמנות נוספת אחרונה למימוש הצעתם. זאת, בתנאי שיעמדו בתנאים המקדמיים וימחקו את בקשת רשות הערעור ואת הבקשה לעיכוב ביצוע.

5.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. המבקשים אינם מתמודדים עם טענות הכונסים, כפי שהובאו לעיל. למעשה, המבקשים אינם מתייחסים כלל לאי קיום התנאים על ידם, פרט לאמירה כי חל עיכוב בגיוס הכספים. עוד מציינים המבקשים, כי "10% מהסכום הוכן על ידי המבקשים בשיק בנקאי", אך לא משיבים לטענת הכונסים בתגובתם - תגובה שכזכור לא צורפה לבקשות שבפניי והוגשה רק לאחר החלטתי בעניין - כי שיק כזה מעולם לא הגיע לידיהם.

6.

יש לזכור, כי הליכי המימוש נובעים מפסק דין מוסכם וחלוט, ומהסכמה בלתי חוזרת שנחתמה בעקבותיו. המבקשים טוענים כי זכותם לפדיון הנכס נשללה מהם, אך אין מענה בפיהם לטענת הכונסים, כי ניתנה להם הזדמנות כזו והם לא עמדו בתנאיה, לאחר מספר ארכות. הכונסים אף הסכימו ליתן למבקשים הזדמנות נוספת לפדות את הנכס, במסגרת תגובתם לבקשה לעיכוב ביצוע בבית המשפט המחוזי, אך נראה שגם לאחר אותה תגובה לא מולאו התנאים. המבקשים כלל אינם מתייחסים להצעה זו של הכונסים במסגרת הבקשה שבפניי, ובכך יש כדי להטיל ספק של ממש ברצינות כוונותיהם.

7.

כפי שנאמר כבר בהחלטתי ברע"א 6250/10 בעניינם של הצדדים, המבקשת עושה כל מאמץ לסכל את פסק הדין המוסכם והחלוט, ובדין דוחה בית המשפט המחוזי, פעם אחר פעם, את ניסיונותיה אלה.

8.

בקשת רשות הערעור נדחית, איפוא, ועימה נדחית גם ממילא הבקשה לעיכוב ביצוע. במקרה זה, על אף שלא נתבקשה תגובת המשיבים, אני פוסקת הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 10,000 ש"ח. המבקשים לא צירפו את המסמכים שראוי היה לצרף, מהם עולה התשובה לטענותיהם, והשלימו זאת רק משנתבקשו לעשות כן בהחלטתי מיום 25.5.2011. המבקשים הגישו בקשה דחופה לעיכוב ביצוע במעמד צד אחד, בלא שהיתה הצדקה לכך. על כן, אני מחייבת אותם כאמור בהוצאות לטובת אוצר המדינה.