רע"א 3654/99 אברהם רובינשטיין ושו"ת חברה קבלנית בע"מ נ. אזולאי שמעון

1.בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט מ' גל), בפסק דינו מיום 29.10.98, מחק את תביעתם של המשיבים מס' 1 (להלן - "המשיבים") - שענינה ליקויי בניה בביתם - מחוסר מעש, אחרי שלא נתנו טעם לקיום התובענה (תקנה 156 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד1984-) (להלן - "התקנות"). המשיבים ביקשו לבטל את פסק הדין שמחק את תביעתם, אולם לא התיצבו לדיון בבקשה. לפיכך מחק בית המשפט גם את בקשתם האחרונה, בהחלטתו מיום 3.3.99.

בכך לא תמה הפרשה. הפעם חזרו המשיבים וביקשו לבטל את ההחלטה לפיה נמחקה בקשתם לבטל את פסק הדין. בית המשפט, בהחלטתו מיום 6.5.99, ביטל את החלטתו מיום 3.3.99, לפיה מחק את הבקשה, וקבע מועד לדיון בה. מכאן בקשתם של המבקשים להרשות להם לערער על החלטתו האחרונה.

2.תקנה 156 לתקנות מורה לאמור:-

"נבצר מבית המשפט לדון בתובענה או להמשיך את הדיון בה מחמת חוסר מעש מצד בעל דין, רשאי בית המשפט או הרשם על דעת עצמו, ליתן הודעה לבעלי הדין או למי שבית המשפט הורה ובדרך שהורה לבוא וליתן טעם מדוע לא תימחק התובענה; לא ניתן טעם להנחת דעתו של בית המשפט, תימחק התובענה".

התקנה אינה קובעת אמות מידה שעל פיהן יחליט בית המשפט למחוק תובענה, או שלא למחוק אותה, והענין מסור כולו לשיקול דעתו ("להנחת דעתו"). דוגמא מובהקת למצב המצדיק מחיקה היא שהתובע לא מסר את מענו של הנתבע וכתוצאה מכך אין בית המשפט יכול להמציא לנתבע את כתב התביעה; לפיכך מוחקים את התובענה על מנת שלא "תישאר תלויה ועומדת לעולם ועד". כמו כן מובא בחשבון השיקול שהשהיית ההליכים עלולה לגרום עוול ממשי לצד שכנגד. כנגד שיקול זה עומד השיקול שאין למחוק תובענה כאשר הנזק העלול להיגרם לתובעים עקב המחיקה עולה לאין ערוך על האפשרות שהגנתם של הנתבעים תיפגע באופן חמור בשל ההשהייה (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי , מהדורה שביעית, 402 והאסמכתאות שם. לענין השיקול האחרון ראו, בעיקר, ע"א 5955/91 יוסף ברייטשטיין ו20- אחרים נגד יצחק אמנה ואח' , פ"ד מ"ז (5) 301, שעובדותיו דומות לעובדות הפרשה שלפנינו).

הייתי אומר כי מחיקה מחמת חוסר מעש היא ענין מובהק שבשיקול דעתו של בית המשפט הדן בתובענה; בין היתר, משום שבכוחו להתרשם באופן בלתי אמצעי ממצב הבירור של התובענה בכלל, מן המאמצים שהושקעו בבירור עד השלב שבו נשקלת המחיקה, או נשקל ביטולה, וכן מסיכויי קידומו של הבירור בעתיד. להתרשמות זאת - שאינה ניתנת תמיד לביטוי מילולי ממצה ומדויק בהחלטה - יתרון של ממש על פני התרשמותה של ערכאת הערעור שעיניה רואות רק את הפרוטוקול ואת המסמכים.

3.אין ספק כי השתלשלות הארועים בפרשה שלפנינו תמוהה ומפליאה. אולם, בית המשפט המחוזי שקל את כל הנסיבות הצריכות לענין ונימק יפה את שיקוליו באמרו:-

"המשיבים מתנגדים לבקשה ומפנים לכל השתלשלות האירועים בתיק זה, שאך על מקצתם עמדנו לעיל. אכן, אפשר בהחלט להבין ללבם, אולם בנסיבות העניין, מששוכנעתי כי חרף כל ההסטוריה הארוכה בתיק זה, אין עסקינן במקרה האחרון בהתנהגות מזלזלת, כי אם בתקלה מצערת; וכאשר הלב מחמיץ משרואים את כל שהושקע בתיק זה עד עתה, כעלול לרדת לטמיון - מצאתי לנכון ליתן למבקשים הזדמנות נוספת לקיים את ההליכים, כאשר על המחדל האחרון, של אי ההתייצבות, יהא עליהם לשאת בהוצאות משמעותיות".

למרות טיעוניה המשכנעים של המבקשת, שנערכו היטב ונומקו כהלכה, לא מצאתי פגם בשיקולים אלה של בית המשפט המחוזי ולא מצאתי מקום להתערב בהם.

4.הבקשה להרשות ערעור נדחית.