רע"א 3656/16 חסידה כסיף נ. עיריית חיפה

1.

המבקשים חכרו מעיריית חיפה משרדים המצויים על מקרקעין ברח' הנמל בעיר. בשנת 2010 מכרו את זכויותיהם במשרדים ובמקרקעין לחברת קייפ השקעות ולמנהלהּ, מר רינות, בתמורה לסכום כולל של כ- 980,000 ₪. כתנאי להסכמתה למכירה, דרשה העירייה, כבעלת המקרקעין, תשלום בעד "דמי הסכמה". דמי ההסכמה הועמדו על סך של 181,161 ₪, אשר נקבע כשליש מ עליית ערך המקרקעין שהוא ההפרש בין ערכם של המקרקעין כפי שנקבע בחוזה החכירה בעת רכישת זכות החכירה לערכם בעת העברת זכות החכירה כפי שקבע שמאי מטעם העירייה, הכול בהתאם ל"נוהל קביעת דמי הסכמה שישולמו לעירייה בעת העברת זכות חכירה במקרקעין שבבעלות העירייה" . להשלמת התמונה יצוין, כי חברת קייפ השקעות ומר רינות מכרו את זכויות החכירה, ימים ספורים לאחר העסקה האמורה, בסכום של כ- 2.2 מיליון ₪.

2.

המבקשים שילמו את דמי ההסכמה "תחת מחאה" ולאחר מכן הגישו תביעה להשבת הכספים (התביעה כללה גם טענות כנגד גובה דמי החכירה, אך הבקשה שלפני ממוקדת בסוגיית דמי ההסכמה בלבד ועל כן אין צורך להידרש לכך). טענותיהם, שנדונו ונדחו בשתי ערכאות, והן מועלות עתה בבקשת רשות הערעור, היו בעיקרן אלה: האחת , כי הם לא הרוויחו במסגרת העסקה בגין מרכיב הקרקע, והתמורה שקיבלו הייתה בעד שווי זכויות השימוש ליתרת תקופת החכירה (עד שנת 2024) בלבד. מכאן טענו שלא היה מקום לגבות דמי הסכמה האמורים לשקף את חלקו של המחכיר ברווח שהפיק החוכר מעליית ערכם של המקרקעין. השנייה , כי דמי החכירה השנתיים ששילמו המבקשים היו ריאליים והם כללו כבר את עליית ערכם של המקרקעין, כך שגביית דמי ההסכמה הייתה למעשה חיוב כפול בגין מרכיב הקרקע. ו השלישית , כי שיעורם של דמי ההסכמה צריך היה להיות נמוך יותר משום שהיה מקום להתחשב ביתרת תקופת החכירה הקצרה (כאמור, עד שנת 2024).

3.

בית משפט השלום (כב' הנשיא א' סלאמה ) דחה את שלוש הטענות. נקבע, כי דמי ההסכמה מגלמים את חלקה של העירייה בעליית ערכם הריאלי והאובייקטיבי של המקרקעין בתקופת החכירה, ומכאן ששיעור דמי ההסכמה נקבע בצדק ללא קשר לתמורה החוזית שעליה הוסכם בין המבקשים לבין הקונים שלהם מכרו את זכויותיהם, בין שזו כללה את מרכיב הקרקע ובין שלאו, ואף ללא קשר ליתרת תקופת החכירה. לענין הטענה כי דמי החכירה ששילמו המבקשים היו ריאליים ומכאן שדמי ההסכמה הם חיוב כפול בגין מרכיב הקרקע, קבע בית המשפט כי זו לא הוכחה באשר מחומר הראיות שהונח לפניו לא עולה כי דמי החכירה ששולמו אכן היו ריאליים. ערעור שהוגש ל בית המשפט המחוזי נדחה כאמור (כב' השופטת י' קראי-גירון ).

מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

4.

לאחר העיון לא מצאתי כי יש בטענות המבקשים משום הצדקה ליתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" בהתאם לאמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) . המקרה הנוכחי תחום לנסיבות הקונקרטיות, וגם אם סוגיית גביית דמי ההסכמה בעיריית חיפה (ובעיריות בכלל) עשויה להיות רלוונטית לצדדים נוספים, כפי שנטען בבקשה, הרי שבמקרה זה לא הונחה תשתית עובדתית כלשהי המלמדת כי דווקא הטענות שהועלו כאן הן טענות כלליות שאפשר שתתעוררנה במקרים אחרים.

5.כאן המקום לציין, כי דמי הסכמה - הנוהגים גם בקרקעות שמחכירה רשות מקרקעי ישראל (ראו: ע"א 585/68 וייראוך נ' מינהל מקרקעי ישראל , פ"ד כג(1) 491 (1969); ע"א 229/10 שילר נ' מינהל מקרקעי ישראל , פסקה 4 (16.1.2014) ) - עניינם בשיתוף המחכיר בשיעור מסוים מ הרווח שנצבר בידי החוכר מעליית ערכם של המקרקעין בעת העברת זכויות החכירה לאחר . ככאלה, שונים דמי ההסכמה מדמי חכירה תקופתיים המשקפים, בעיקרון, את שווי השימוש השוטף במקרקעין (אך כשדמי החכירה מהוונים לכל תקופת החכירה, אין גובים דמי הסכמה).

5.

הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.