רע"א 3662/01 איתמר צור, ד"ר נ. דוד כהן

מבוא

1.זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' הנשיא ורדי זיילר) מיום 27.3.01, לפיו נדחתה עתירת המבקש לבטל החלטת המשיבה 4, וועדת הערר לתכנון ובנייה במחוז ירושלים, לפיה בוטלה החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה - הראל (להלן: "המשיבה 3"), להתיר למבקש שימוש חורג בחלק מדירתו, להפעלת מרפאה וטרינארית.

העובדות הרלוונטיות

2.המבקש הינו וטרינר המתגורר ביחידת קוטג', המהווה חלק מבית משותף ובו חמש יחידות קוטג', כאשר לכל אחת מהם יש כניסה נפרדת. המבקש מנהל במקום מגוריו, מזה כעשר שנים, מרפאה וטרינרית בחלק מדירתו. המשיבים 1 ו2-, שהם בעלי הבית הסמוך לדירת המבקש, מתנגדים להפעלת המרפאה במקום.

3.בעקבות תלונת המשיבים 1 ו2-, הוגש כנגד אשתו לשעבר של העותר כתב אישום. בעקבות ההרשעה באותו הליך והוצאת צו סגירה של המרפאה, פנה המבקש למשיבה 3 בבקשה למתן היתר לשימוש חורג. הוועדה המקומית אישרה את הבקשה, אך הגבילה את ההיתר לתקופה של 3 שנים. נגד החלטתה זו של הוועדה המקומית, הגישו משיבים 1 ו2- ערר למשיבה 4, וזו החליטה לקבל את הערר ולבטל את ההיתר לשימוש חורג.

4.נגד החלטתה של וועדת הערר הגיש המבקש עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי. בעתירה נטען, כי וועדת הערר לא הייתה רשאית להתערב בשיקול דעתה של הוועדה המקומית, היות והאחרונה היא זו האחראית על התכנון ביישוב, והחלטתה ניתנה לאחר ששמעה את טענות הצדדים באופן ישיר ובלתי אמצעי.

לאחר שעיין בטענות הצדדים, החליט בית משפט קמא לאשר את החלטת וועדת הערר, תוך שהוא קובע כי השימוש החורג מהווה סטייה ניכרת מהתוכנית החלה על המקום.

על פסק דינו של בית משפט קמא הוגש ערעור לבית משפט זה, ויחד עימו הבקשה דנן לעיכוב ביצוע.

5.המבקש טען כי אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, ייגרם לו נזק רב, ולמעשה יתיתר ערעורו, באשר יצטרך לסגור את המרפאה ולהעבירה למקום אחר. המבקש מדגיש, כי עיכוב הביצוע אין בו כדי לגרום למשיבים 1 ו2- נזק רב, שכן המרפאה פועלת במקום מעל ל10- שנים. המשיבים 1 ו2- מתנגדים לבקשה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות המשיבים, נחה דעתי כי יש לדחותה. הכלל הוא כי אין עצם הגשת הערעור מצדיקה, לבדה, עיכוב ביצוע של פסק דין, וכי צד שזכה בדין זכאי לבצע את פסק הדין לאלתר. על הצד המבקש עיכוב ביצוע מוטל נטל כבד להראות שסיכוייו להצליח בערעור גבוהים, וכי ביצועו המיידי של פסק הדין ימיט עליו נזק רב, שקשה יהיה לתקנו במידה ותצלח דרכו בערעור. בענייננו, נראה כי הנזק שיכול להיגרם למבקש בעקבות ביצועו המיידי של פסק הדין, הוא כספי בעיקרו, ובתור שכזה יכול להימצא לו בעתיד מזור מאותו תחום.

זאת ועוד, מפנייתו של המבקש לשימוש חורג אתה למד, שבכל השנים הרבות אשר חלפו מאז פתח את מרפאתו, הוא פעל ללא היתר, והרי לא יעלה על הדעת להתיר לו להמשיך בכך, והפעם בחסותו של בית המשפט.

אי לכך הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבים 1 ו2- בסך 3000 ש"ח, לרבות שכר טרחת עורך-דין.