רע"א 3665/09 טיב טעם הכרמל תעשיות (2002) בע"מ נ. ויטלי פישנקוב

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' עמית), בה התקבלה בסייגים בקשת המשיבים לבטל צו כינוס נכסים.

2.

המבקשת הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי נגד קבוצת אנשים, וביניהם המשיב 1, המעורבים לטענתה במסכת גניבות ממחסניה. במסגרת התביעה התבקשה הצהרה, לפיה המשיב 1, שהיה עובד של המבקשת, הוא הבעלים של רכב הרשום על שם המשיבה 2 (להלן – הרכב ). ביום 1.12.08 נעתר בית המשפט המחוזי על פי צד אחד לבקשה שהגישה המבקשת בהתאם לתקנה 387ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לתפיסת נכסים וכינוס נכסים, וביניהם הרכב. ביום 1.1.09 עתרו המשיבים לביטול הצו בכל הנוגע לרכב.

3.

בהחלטתו ציין בית המשפט המחוזי, כי נכון הוא להניח שרכישת הרכב מומנה בחלקה מכספי המבקשת, וכי המשיב 1 הוא בעליו המלא או החלקי. "ראשית ראיה" לכך מצא בית המשפט בתצהיר המשיבים, לפיו נרשם הרכב על שם המשיבה 2 "בשל התמכרותו של [המשיב 1] לטיפה המרה". חרף האמור, התקבלה הבקשה לביטול צו הכינוס, נוכח מקורות הכנסה שונים שעליהם הצביעו המשיבים, אשר מהם מימנו לטענתם את רכישת הרכב. עוד ציין בית המשפט את חוסר התועלת שבהעמדת הרכב בלא שימוש. בהחלטתו הותיר בית המשפט עיקול על הרכב, והורה כי המשיבה 2 תופקד עליו כנאמן ותתחייב כי היא בלבד תעשה בו שימוש.

4.

בבקשה הנוכחית נטען, כי האמור בתצהיר המשיבים כמוהו כהודאת בעל דין בבעלות המשיב 1 ברכב. כן נטען, כי נוכח התמכרותו של המשיב 1 לאלכוהול, ספק אם המשיבה 2 יכולה לשמש בהצלחה כנאמנה לרכב. עוד נטען, כי המשיבים לא הראו שמקורות ההכנסה שציינו (מלבד אחד) שימשו לרכישת הרכב. לבסוף נטען, כי כחלופה לשחרור הרכב, ניתן לממשו במכירה ולהפקיד את תמורתו באפיק נושא פירות.

5.

לאחר העיון בבקשה ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות ללא תשובה. כבר נאמר, כי "סעד של מינוי כונס נכסים הינו סעד חמור, שכן בפעולותיו – שהן במהותן השתלטות על נכסים וניהולם – מפקיע כונס הנכסים את שליטתו של אדם בקניינו" (רע"א 9911/01 טלפז תדלוק והשקעות בע"מ נ' פז חברת נפט בע"מ , פ"ד נו(6) 550, 554 (2002); רע"א 11356/05 דף רץ שירותי הדפסה בע"מ נ' D&B

– דן אנד ברדסטריט (ישראל) בע"מ , פסקאות 9­10 (לא פורסם, 10.4.07)). על כן יש לנקוט משנה זהירות בהפעלת סעד זה, ולאזן איזון עדין בין זכויות בעלי הדין (השוו, ע"א 447/92

רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן , פ"ד מט(2) 102, 110­111 (1995), שניתן אמנם לפני התקנת תקנה 387ב).

6.

במקרה דנא, על מנת שתקום למבקשת בסופו של יום זכות ברכב יהא עליה להוכיח הן את תביעתה לגופה והן את טענתה לבעלותו של המשיב 1 ברכב. אפילו אם נניח כי סיכוייה לעשות כן גבוהים, ואינני קובע כך, שומה על בית המשפט למצוא הסדר מאוזן ומידתי לתקופת התנהלות המשפט. דומה כי צדק בית המשפט קמא, שאין מקום להותיר את הרכב "כאבן שאין לה הופכין" בעוד ערכו הולך ופוחת. גם הצעת המבקשים כי הרכב ימומש נראית לי חריפה יתר על המידה. הכרעת בית המשפט המחוזי לבטל את צו הכינוס, אך להותיר עיקול על הרכב (בתוספת התנאים הנוספים שקבע), משיגה איזון ראוי.

7.

עוד אזכיר, כי על בית המשפט להפעיל את הסמכויות הקבועות בתקנה 387ב רק "אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש ממשי לפגיעה ניכרת בערכם של הנכסים או לכך שהמשיב או אדם אחר מטעמו עומד להעלים את הנכסים או להשמידם..." (לשון התקנה, ההדגשה הוספה). אינני סבור כי תנאים אלה מתקיימים במקרה הנוכחי, ובמיוחד בהתחשב בהוראות שהורה בית המשפט המחוזי, כאמור לעיל.

8.

הבקשה נדחית, אפוא, בלא שהמשיבים נדרשו להשיב.