רע"א 3667/02 סע דליה,הסעות ושירותים (1991)בע"מ נ. אספקה בטחון בע"מ

המבקשים, ששימשו קבלן-משנה של המשיבה לצורך מתן שירותי הסעות לעיריית חיפה, הגישו כנגד המשיבה שתי תביעות כספיות לבית-משפט השלום בחיפה. בין הצדדים הוסכם, כי בית-משפט השלום יפסוק בתביעות בדרך של פשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד1984-. נוכח הסכמה זו הכריע בית-משפט השלום בתביעות, והגם שציין כי אינו מנמק את פסק-הדין מכיוון שאין חובה לנמקו, פירט בית-המשפט על-פני עמוד וחצי את הסיבות שהביאוהו להכריע כפי שהכריע.

המבקשים ערערו על פסק-הדין לבית-המשפט המחוזי בחיפה. במהלך הדיון בערעור הודיעו הצדדים לבית-המשפט, כי הגיעו להסדר של פשרה ביניהם. הצדדים הודיעו עוד, כי הם מבקשים מבית-המשפט המחוזי לתת תוקף של פסק-דין להסדר זה, שעל-פיו גם יתאפשר לכל צד להודיע בכתב לבית-המשפט, בתוך שבעה ימים, אם חוזר הוא בו מן ההסדר, שאז ייתן בית-המשפט המחוזי פסק-דין לפי עיקרי הטיעון שבתיק.

בית-המשפט המחוזי קיבל את בקשת הצדדים והעניק תוקף של פסק-דין להסדר. ברם, כעבור תשעה חודשים, ולאור הודעה של המשיבה כי היא חוזרת בה מן ההסדר - ניתן בתיק פסק-דין. בגדר פסק-דין זה נדחה ערעורם של המבקשים, תוך שבית-המשפט המחוזי קובע כי פסק-דינו של בית-משפט השלום תואם את הראיות שהיו בפניו, ואינו מצדיק התערבות, מה גם שלא הייתה הצדקה להגשת ערעור על פסק-דין שניתן על דרך הפשרה.

או אז הגישו המבקשים לבית-המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק-הדין. טענתם הייתה, כי פסק-הדין ניתן מחמת טעות, וזאת מכיוון שבין הצדדים הושג בתיק הסדר של פשרה.

הבקשה לביטול פסק-הדין נדחתה, לאחר שבית-המשפט המחוזי העיר, כי ההסדר בין הצדדים היה מותנה בתנאי מפסיק של הודעת אחד הצדדים על רצונו לחזור בו מן ההסדר, ותנאי זה נתמלא שכן המשיבה הודיעה כי היא חוזרת בה מן ההסדר.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור. טענת המבקשים הייתה - לעניין דחיית בקשתם לביטול פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי - כי אין לקבל את הודעת המשיבה על חזרתה מן ההסדר, וזאת מן הטעם שהמשיבה מעולם לא הודיעה למבקשים על כך. לגוף הדברים נטען, כי על בית-משפט השלום מוטלת הייתה חובה לנמק את פסק-דינו בהתחשב בכך שהצדדים לא ביקשו מפורשות כי לא ינמק, ועל-כן שלא בדין נדחה ערעור המבקשים לבית-המשפט המחוזי. המבקשים הוסיפו וטענו, תוך שנכנסו לפני-ולפנים חומר הראיות, כי ראוי היה להתערב בפסק-דינו של בית-משפט השלום.

הבקשה שבפניי, המתייחסת לפסק-דין שניתן בעניינם המיוחד של המבקשים, אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית ואינה מצביעה על עיוות-דין שנגרם למבקשים, ועל-כן אינה מגלה עילה לדיון בעניינם של המבקשים בגלגול שלישי.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופם של דברים לא הצביעו המבקשים על עילה להתערבות בית-משפט זה. שכן, כאמור, בית-משפט השלום חרף הערותיו שלו עצמו, נימק את פסק-דינו. פסק-דין זה אף נבדק על-ידי ערכאת הערעור, שמצאה כי אין מקום לשנותו.

אף ביחס לבקשה לביטול פסק-הדין שניתן על-ידי בית-המשפט המחוזי אין הבקשה שבפניי מצביעה על עילה להתערבות בית-משפט זה. כאמור, הסדר הפשרה בין הצדדים הוכפף לזכותו של כל צד לחזור בו מן ההסדר. המשיבה ניצלה את זכותה זו, ואף בהנחה שהודעתה לא נמסרה למבקשים, ברי כי לא היה בכך כדי לפגוע בהם, שהלוא הסכימו כי פסק-הדין בערעור יינתן על-סמך החומר שהוגש זה מכבר על-ידי הצדדים לתיק בית-המשפט.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.