רע"א 3679/99ישראל עזרא נ. ציון עזרא

עתירה לקיום דיון נוסף בפסק הדין של בית משפט זה בע"א 1732/98 עזרא נ' עזרא ואח' (כב' המשנה לנשיא ש' לוין, וכב' השופטים ד' דורנר וי' טירקל), מיום 18.5.99, בו נדחה הערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ג' קלינג).

1.העותר הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תביעה להצהרה כי המשיב מס' 1, אחיו של העותר, אינו 'בן ממשיך' במשק מס' 11 שבמושב יציץ (המשיבה מס' 2, להלן: " המושב "). התביעה הוגשה במשותף עם אימו של העותר, המנוחה אורידה חואטו, ובעקבות פטירתה טרם מתן פסק הדין ביקש העותר להותיר על כנו סעד זה בלבד, תוך ויתור על הסעדים האחרים שתבע. המושב שוכר ממנהל מקרקעי ישראל (המשיב מס' 3) את אדמות המושב, בחוזה שגם הסוכנות היהודית לארץ ישראל (המשיבה מס' 4) היא צד לו. הוריהם של העותר והמשיב מס' 1, המנוחים עזרא ואורידה חואטו היו בני רשות במשק, לפי חוזה שנערך בינם לבין הסוכנות היהודית. הטענה העיקרית שהועלתה בפני בית המשפט היתה כי לא נתמלאו התנאים שבתקנה 3א לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג1973-. בית המשפט דחה טענה זו, וקבע כי ניתנה הסכמה של ההורים לכך שהמשיב 1 יהיה בן ממשיך. עוד נקבע, כי מעמדו של המשיב מס' 1 כבן ממשיך נקבע בשורה של מסמכים וכי ממילא בעל הזכות להתנגד למעמד של בן ממשיך הוא ועד האגודה השיתופית (שלא התנגד לכך) ולא אחיו של הבן הממשיך.

2.העותר הגיש ערעור על פסק הדין לבית משפט זה. העותר ביקש לצרף ראיות נוספות בערעור, שני תצהירים, אשר יש בהם, לטענתו, כדי לקעקע את התשתית העובדתית עליה הסתמך בית המשפט קמא, ובייחוד את האמור במכתב אחד, שלטענת העותר זהו המסמך היחידי עליו הסתמך בית המשפט. לטענתו, מדובר בעובדות שהתגלו לו לאחר מתן פסק הדין. לגוף העניין טען העותר כי טעה בית המשפט בקביעתו כי היתה הסכמה של ההורים להיותו של המשיב מס' 1 בן ממשיך. בית המשפט דחה את הבקשה לראיות נוספות, וכן את הערעור גופו. בית המשפט לא מצא מקום להתערב בממצאיו של בית המשפט קמא, באשר להסכמת ההורים, וקבע גם כי בדין לא נזקק בית המשפט לשאלה אם האם המנוחה, לאחר שהפכה ליורשת - בעקבות מות האב המנוח - היתה יכולה לחזור בה מההכרה במשיב 1 כבן ממשיך.

3.על פסק הדין הוגשה הבקשה לדיון נוסף שבפני. העותר השתית את עתירתו על שני אדנים: האחד הוא דחית הבקשה לראיות נוספות. העותר טוען כי יש בראיות אלה כדי לאשש את טענותיו, וכי אילו היו מתקבלות היתה להם השפעה מכרעת על תוצאת הערעור. השני הוא תוצאת הערעור, שלטענתו נעשתה ללא בסיס משפטי, ואשר מהווה הלכה חדשה, לפיה ניתן ללמוד על הסכמת ההורים להכיר בבן כבן ממשיך מהתנהגות, והלכה שיש בה אף משום קשיות, בשל פגיעה בזכויות קנייניות של העותר. העותר מוסיף וטוען כי האמור בפסק הדין סותר את ההסכם המשולש (שבין מנהל מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית והאגודה השיתופית המיישבת) וסותר את הוראות תקנה 3א לתקנות האגודות השיתופיות (חברות).

4.המשיב מס' 1 טוען בתגובתו, כי פסק הדין אינו עומד בתנאים שנקבעו בחקיקה ובפסיקה לקיום דיון נוסף. לעניין הראיות הנוספות, נטען כי ממילא אין בית המשפט נוהג להתיר הבאת ראיה נוספת בערעור כדבר שבשגרה, ולכן אין כל הלכה חדשה בעניין זה. לגופו של עניין טוען המשיב מס' 1, כי אכן, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, קיימים מסמכים רבים המבססים את מעמדו כבן ממשיך, ולא מסמך בודד כטענת העותר, וכי צדקו הערכאות הקודמות בקביעותיהן. המשיבה מס' 2 מסכים לקיום דיון נוסף בפסק הדין, מכיוון שבבדיקה שנערכה אצלו לא התגלה כל מסמך בו העבירו ההורים המנוחים את זכויותיהם למשיב מס' 1. המשיב מס' 3 מותיר את ההכרעה בעתירה לשיקול דעת בית המשפט. המשיבה מס' 4 מתנגדת לקיום דיון נוסף, מכיוון שאין כל הלכה חדשה בפסק הדין, וכי שני פסקי הדין הקודמים נכונים לגופם (לא נקבעה עמדה לעניין הראיות הנוספות).

5.לאחר שעיינתי בעתירה על נספחיה ובתגובות המשיבים נחה דעתי כי דין העתירה להדחות. בעניין בקשת צרוף הראיות הנוספות מבקש העותר, הלכה למעשה, לערער על החלטת בית משפט זה לדחות את הבקשה, החלטה אשר אין בה כל הלכה לעניין זה. הלכה פסוקה היא, כי הדיון הנוסף לא נועד לשמש כערעור נוסף (ד"נ 6/82 ינאי נ' ראש ההוצאה לפועל ואח' , פ"ד לו(3) 99, 101), ולפיכך אין מקום לדיון נוסף בעניין זה. גם בגופו של פסק הדין אין מקום לדיון נוסף. בית המשפט קבע כי אינו מוצא לנכון להתערב בממצאיה של הערכאה הראשונה. גם בעניין זה דומה כי העותר מבקש למעשה להגיש ערעור נוסף. עיקר חיציו של העותר מופנים כנגד קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא, אותן הוא מבקש לקעקע באמצעות טענות שעיקרן עמד בפני הערכאות הקודמות שדנו בעניין, או באמצעות הראיות הנוספות, שהעותר לא קיבל רשות להגישן. כאמור, בכך אין כדי להצדיק דיון נוסף (וראו גם ד"נ 6/58 מן נ' איון , פ"ד יב 109, 112; דנ"א 516/91 בנדרלי ואח' נ' קרן גימלאות של חברי אגד בע"מ , פ"ד מה (3) 356, 363). אשר על כן, דין העתירה להדחות.

העתירה נדחית. העותר יישא בהוצאות המשיבים מס' 1 ומס' 4 בסך 5,000 ש"ח כל אחד.