רע"א 3683/00 מרדכי קפלן נ. רשם ההקדשות

1.בין הצדדים מתנהלים מזה מספר שנים הליכים משפטיים בערכאות שונות, שבמרכזם השאלה למי יימסרו זכויות הבעלות והשימוש במבנה בצפת, ומהו השימוש שייעשה במבנה זה. לטענת המבקש, מדובר במקווה טהרה עתיק שיש להמשיך ולפעילו כמקווה, ואילו לטענת המשיב 3, המבקש להקים במקום בית-מדרש, מדובר במבנה נטוש ורעוע שזה מכבר אינו משמש כמקווה.

במהלך הליכים אלה נרשם הנכס, במסגרת הליכי הסדר מקרקעין, על שם המדינה, המנהל החכירו למשיבה 4, וזו העמידה את הנכס לרשות המשיב 3, לשם הקמת ספריה ובית-מדרש. בעקבות כך החל המשיב 3 בביצוע שיפוצים והתאמות במבנה. ביצוע השיפוצים הופסק על-פי צו-מניעה זמני, שניתן על-ידי בית-המשפט המחוזי בנצרת בתאריך 14.2.00.

2.בתאריך 16.4.00 ביטל בית-המשפט המחוזי (השופט ניסים ממן) את צו-המניעה הזמני, בקבעו, כי מדובר במבנה מוזנח ורעוע, שחלקו כבר נתפס על-ידי המשיב 3 ומשמש כספריה ובית-מדרש. עוד נקבע, כי לא ייפגעו זכויות המבקש במידה ויימשך השיפוץ על-ידי המשיב 3 במבנה (להלן: ההחלטה הראשונה).

בתאריך 11.5.00 עיכב בית-המשפט המחוזי את כניסתה לתוקף של ההחלטה הראשונה, וזאת עד למתן החלטה על-ידי בית-משפט זה. בית-המשפט ציין, כי שני הצדדים מסכימים, שבמידה שיימשך ביצוע עבודות השיפוץ על-ידי המשיב 3, יקשה מאד להשיב את המצב לקדמותו אם יזכה המבקש בתובענה (להלן: ההחלטה השנייה).

3.מכאן הבקשה שלפניי, בגידרה טוען המבקש, כי יש לבטל את ההחלטה הראשונה, שכן המשך השיפוץ יגרום נזקים בלתי-הפיכים לבורות המיים העתיקים ששימשו במשך שנים רבות כמקוואות. מנגד טענו המשיבים 3 ו4-, כי סיכוייו של המערער לזכות בתובענה העיקרית קלושים ביותר, ולפיכך מאזן הנוחות נוטה לטובתם. כן נטען, כי ממילא החלו עבודות השיפוץ, ולכן אין מדובר בהקפאת מצב, אלא בשינוי המצב הקיים. המנהל לא הביע עמדה בבקשה, מהטעם שהמקום אינו מוחזק על-ידו ואין הוא משמש את המדינה לצרכיה.

4.החלטתי לקבל את הבקשה ולדון בה כאילו ניתנה רשות ערעור וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

כאמור, בהחלטה השנייה קבע בית-המשפט המחוזי, בהסכמת הצדדים, כי להמשך ביצוע עבודות השיפוץ יהיו תוצאות בלתי-הפיכות, ודחה את הטענה, כי סיכויי התובענה העיקרית קלושים. בנסיבות אלה נמצא, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, שכן המשך ביצוע עבודות השיפוץ ישלול מן המבקש, כבר עתה, את האפשרות לזכות בסעד המבוקש על-ידו במסגרת התובענה העיקרית. כן יצויין, כי עבודות השיפוץ הוקפאו על-פי צו-מניעה זמני עוד בחודש פברואר, במצב בו בורות המיים המיועדים לרחצה נותרו שלמים. לפיכך, אין בקביעת המשך תקפו של צו-המניעה הזמני משום שינוי מצב קיים.

אשר-על-כן, החלטתי לקבל את הערעור, לבטל את החלטת בית-המשפט המחוזי מתאריך 16.4.00, ולתת צו-זמני המונע מהמשיבים בכלל ומהמשיבה 3 בפרט, להמשיך בביצוע עבודות שיפוץ במקום עד לסיום ההליכים בתובענה העיקרית. הערבויות שנקבעו על-ידי בית-המשפט המחוזי בהחלטתו מתאריך 11.5.00 יישארו בתוקפן.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.