רע"א 37/19 המנהל המיוחד - עו"ד יגאל מזרחי נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת א' לושי-עבודי ) בפש"ר 36864-04-18 מיום 10.12.2018, אשר דחתה את בקשת המבקש להורות על עיכוב מכירת זכויותיו של המשיב 4 בדירתו.

2.

בחודש ספטמבר 2009 ובחודש אוקטובר 2010 חתם המשיב 4 (להלן: החייב ) ביחד עם מי שנחזתה להיות אשתו, גב' שהנז דשתי (להלן: דשתי ), על חוזי הלוואה מבנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן: הבנק ) בסך של 470,000 ש"ח ו-177,000 ש"ח בהתאמה. להבטחת החזר ההלוואות נרשם שעבוד לטובת הבנק בלשכת רשם המקרקעין על הזכויות בדירה בחולון בה התגוררו החייב ודשתי (להלן: הנכס או הדירה ).

3.

משלא שולמו החזרי ההלוואה כסדרם, החל הבנק לנקוט בהליכי הוצאה לפועל למימוש הנכס. בעקבות זאת, הגישה דשתי לבית משפט השלום בתל אביב תובענה נגד הבנק, בה נתבקש סעד הצהרתי ולפיו חוזי ההלוואה בטלים, שכן חתימותיה על מסמכי ההלוואה ועל שטר רישום המשכנתא זויפו (ת"א 43955-06-13). ביום 13.3.2017 קיבל בית משפט השלום בתל אביב (השופט י' דלוגין ) את התובענה ונתן צו הצהרתי לפיו השעבוד שנרשם על חלקה של דשתי בדירה בטל.

לנוכח זאת, נותר בידי הבנק שעבוד רק על מחצית מהזכויות בדירה, המהווה את חלקו של החייב. דשתי, שהמשיכה להתגורר בדירה, הפכה לדיירת מוגנת בנכס.

4.

בחוות דעת מיום 29.10.2017 העריך שמאי מטעם הבנק את שווי השוק של הדירה כפנויה בסך של 1,570,000 ש"ח, ובמימוש מהיר בהפחתה של 15% מסך זה. לצד זאת העריך את שוויה של הדירה כתפוסה בסך של 800,000 ש"ח, ובמימוש מהיר בהפחתה של 15% מסכום זה.

משכך, ובהתאם להחלטת רשמת ההוצאה לפועל ד' פסו-ואגו מיום 30.11.2017, הגיש המשיב 2, כונס הנכסים למימוש נכסי החייב, לבית משפט השלום בראשון לציון, ביום 4.12.2017, תובענה לפירוק שיתוף בנכס (ת"א 5455-12-17). במסגרת הליך זה, הגישה דשתי לבית המשפט הצעה לרכוש את זכויות החייב בנכס תמורת 400,000 ש"ח.

ביום 22.2.2018 נתן בית משפט השלום בראשון לציון (השופט מ' פירר ) תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים בדבר פירוק השיתוף בנכס. נקבע כי כונס הנכסים יפעל למימוש המכר באופן המוסכם.

לאחר מתן פסק דינו של בית משפט השלום, שילמה דשתי את מלוא התמורה בסך 400,000 ש"ח, והסכום הופקד בקופת ההוצאה לפועל.

5.

כחודשיים לאחר מכן (כך עולה מעיון במערכת נט-המשפט) נפתח הליך פש"ר בעניינו של החייב (פש"ר 36864-04-18). ביום 19.6.2018 נתן בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת א' לושי-עבודי ) צו לכינוס נכסי החייב, והמבקש מונה כמנהל המיוחד.

6.

ביום 11.7.2018, כחמישה חודשים לאחר ההחלטה על פירוק השיתוף ומכירת הדירה, פנה המנהל המיוחד לכונס הכנסים והודיע כי הוא מתנגד למכירת הנכס. לטענתו, הוא הגיע בעבר להסכמות עם בא-כוח הבנק, לפיהן הדירה תימכר כפנויה על ידי הבנק, שכן אחרת תישמר זכותו של אחד מנושיו של החייב למינוי כונס נכסים לדירה מטעמו.

7.

משהתנגד כונס הנכסים לעיכוב מימוש הנכס, פנה המבקש ללשכת ההוצאה לפועל וביקש לעכב את המכירה. בהחלטתה של רשמת ההוצאה לפועל מיום 1.8.2018, נקבע כי על המבקש לפנות לבית המשפט של פשיטת רגל לצורך מתן הוראות.

8.

ביום 10.12.2018 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב את בקשת המנהל המיוחד לעיכוב הליכי המכר, וקבע כי "יש לאפשר לנושה המובטח להמשיך ולפעול למימוש הנכס במסגרת הליכי הוצאה לפועל ותחת פיקוחו של המנהל המיוחד".

על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, ועמה בקשה לעיכוב ביצוע – היא הבקשה שלפניי.

9.

להשלמת התמונה יצוין כי ביום 26.12.2018 הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ביצוע החלטתו עד ליום 25.1.2019. משהוגשה הבקשה שלפניי, ביום 24.1.2019, הוריתי על עיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי עד למתן החלטה אחרת.

10.

בבקשה נטען כי החייב ודשתי שיתפו פעולה ביניהם לצורך מכירת הדירה כתפוסה, בעוד שלמעשה ניתן היה למוכרה כפנויה ובכך להעלות את שוויה הריאלי וממילא להעשיר את קופת פשיטת הרגל. כן נטען, כי בית משפט השלום אישר את הליכי מימוש הנכס, מבלי שידע על הליכי פשיטת רגל המתנהלים נגד החייב, אשר על פי הנטען החלו עוד קודם לכן. משכך, טען המבקש כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים.

באשר למאזן הנוחות נטען, כי הנזק שיכול להיגרם לנושי החייב כתוצאה מאי-עיכוב ההליכים הוא חמור, שכן לוּ תימכר הדירה כבר כעת בסכום הנמוך מכפי ערכה, לא ניתן יהיה לבטל את העסקה.

11.

מנגד, כונס הנכסים ביקש בתגובתו לדחות את הבקשה, תוך שטען כי סיכויי הערעור קלושים, בין היתר משום שהמכר כבר אושר על ידי בית משפט השלום, בהסכמת החייב; משום שבהיותה של דשתי דיירת מוגנת, אין כל עילה להתנגד למכירת מחצית זכויות החייב בדירה; ומשום שאף אם היתה הדירה נמכרת כפנויה, עדיין חובו של החייב לבנק – שעומד על 870,000 ש"ח – עולה על שווי מחצית מערכה.

אשר למאזן הנוחות, נטען כי הוא נוטה לטובת הבנק – הנושה המובטח, שכן כל יום שחולף מגדיל את נזקיו.

12.

הכונס הרשמי הבהיר בתגובתו כי לטעמו סיכויי בקשת הערעור להתקבל קלושים, אך יחד עם זאת הוא סבור שיש לעכב את ביצוע ההחלטה "בשל המשמעות הבלתי הפיכה של מימוש הנכס כתפוס כבר כעת".

13.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, כמו גם בתגובת כונס הנכסים והכונס הרשמי, אני סבור כי דין הבקשה להתקבל.

מבלי להביע עמדה באשר לסיכויי הערעור ולטענותיו של המבקש באשר לתום ליבו של החייב, הרי שבנסיבות העניין, דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע מימוש הנכס תאפשר את מכירת הדירה כבר כעת, וממילא תאיין את הדיון בבקשת רשות הערעור לגופה. משכך, ומשלא הצביע כונס הנכסים על נזק ספציפי שייגרם לבנק בשל עיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי (להבדיל מנזק אשר נטען שייגרם לו ככל שתבוטל עסקת המכר לגמרי, שאינו מעניינה של הבקשה שלפניי), מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת קבלת הבקשה.

14.

הבקשה מתקבלת אפוא, במובן זה שהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 10.12.2018 תעוכב עד להכרעה בבקשת רשות הערעור שהגיש המבקש.