רע"א 3700/99 ניצולת הקרטל בע''מ נ. עו''ד אליעזר וולובסקי

1.ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ו' אלשייך) מיום 27.5.99, בה סירב בית המשפט לפסול עצמו מלישב בדין בעניינם של המערערים.

2.ביום 21.10.97 הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה למינוי מפרק זמני (תיק פירוק 590/97). הבקשה הוגשה על ידי חברת פיקנטי בע"מ, וכוונה כנגד שש חברות (להלן: החברות) שלטענת המבקשת, לא פרעו את חובן למרות שקיבלו מוצרים שונים והתחייבו לשלם בגינם. מן החומר שבפני עולה, כי גם המערערים היו שותפים בדרך זו או אחרת, לבקשה למינוי מפרק זמני (ככל הנראה, לאחר שהחליפו את המבקשת המקורית). בבקשת הפירוק עצמה פורטו הסיבות למינוי המפרק הזמני. בין היתר, צויין כי החברות נקלעו לקשיים עקב "חרם כלכלי" מאורגן של מספר חברות מתחרות, ובהן חברת "אוסם". המערערת מס' 1 בפני הינה נושה של החברות ומערער מס' 2 הינו ערב לחובות מסויימים של החברות. ביום 28.10.91 הוחלט על מינויו של עו"ד וולובסקי (הוא משיב מס' 1) כמפרק זמני.

3.ביום 30.10.97 ביקש מערער מס' 2 את פסילתה של השופטת מלישב בדין בעניינו. בבקשה נטען בעיקר כנגד מינויו של משיב מס' 1 כמפרק זמני. בהקשר זה, טען המערער, כי בין בא-כוח חברת "אוסם" ובין משיב מס' 1 ישנם קשרים קרובים והסכמה עקרונית באשר לדרך הטיפול בתיק ומטעם זה פסול מינויו של משיב מס' 1. עוד נטען, כי כב' השופטת פסולה מלישב בדין, שכן עו"ד אלי זוהר ועו"ד גבי הייק, המשמשים דירקטורים בחברת "אוסם השקעות בע"מ", הם ידידים קרובים של בעלה של כב' השופטת, מר יוסף אלשייך ועל כן, נוכח קיומה של היכרות אישית, ישנו חשש ממשי למשוא פנים. בית המשפט, בהחלטתו שניתנה בו ביום, דחה הבקשה. מרבית טענותיו של המערער, העוסקות בהליך מינויו של משיב מס' 1, נדחו כלא מקימות עילת פסלות. אשר לטענה בדבר היכרות אישית, ציין בית המשפט, כי:

"עו"ד אליהו זוהר ובעלי אמנם ידידים. מתוך הבקשה וממנה בלבד למדתי, לראשונה שעו"ד זוהר יושב בדירקטוריון חב' אסם השקעות. אינני מוצאת בעובדה זו אפילו אתחלתא כדי שבית המשפט יפסול עצמו. אם דרך זו תקבע כדרך לפסילת שופט אין לי ספק שכמעט ולא ימצא שופט במדינת ישראל שאיננו מכיר עו"ד או אין לו קשרים חברתיים עם עו"ד."

4.ביום 3.3.99 הגישו המערערים בקשה להעברת המנהל המיוחד (משיב מס' 1) מתפקידו (בש"א 33392/99). בבקשה פורטו בהרחבה שורת טענות ונימוקים. עיקרם הוא הטענה, כי משיב מס' 1 אינו פועל כראוי בדרך בה מנהל הוא את החברות. לב הטענות עניינן הטענה, כי בפעילותו משרת משיב מס' 1 את ענייניה ואינטרסיה של חברת "אוסם". טרם נדונה הבקשה לגופה, נתקיים דיון בעניין אחר בתיק. במסגרתו צויין על ידי בית המשפט, כי:

"ברי כי בהליכי הפירוק עשויות להתקבל החלטות שאינן נוחות לכל הצדדים. אולם, מכאן ועד המעשים והמחדלים המיוחסים למנהל המיוחד, רב המרחק עד מאוד."

5.בעקבות זאת, פנו המערערים בבקשה נוספת לפסילת בית המשפט מלישב בדין (בש"א 34901/99). טענת המערערים היתה, כי בהתבטאותו של בית המשפט באשר למעשיו והחלטותיו של משיב מס' 1 היה משום חריצת עמדה ברורה טרם מתן החלטה לקיים דיון מלא, במעמד שני הצדדים, בבקשה להעברת המנהל המיוחד מתפקידו (בש"א 33392/99). עוד טרם נדונה בקשת הפסלות האמורה, הוגשה על ידי המערערים בקשת פסלות נוספת (בש"א 35151/99). בבקשה נטען, כי ביני לביני הביעה שוב כב' השופטת דעתה בעניין מעשיו והחלטותיו של משיב מס' 1, בקובעה כי:

"כבעל תפקיד וכזרועו הארוכה של בית המשפט ברור שהוא [המפרק, א.ב.] עושה את הדברים בזהירות המירבית ובאחריות הגדולה ביותר."

גם בהקשרה של התבטאות זו, טענו המערערים, כי ישנו חשש ממשי למשוא פנים, שכן כב' השופטת חרצה דעתה ללא סייג, בעניין שטרם נדון לגופו ותלוי ועומד להכרעה בפניה, והוא הבקשה להעברת המנהל המיוחד מתפקידו.

6.עוד תלויות ועומדות הבקשות לפסלות (בש"א 34901/99 ובש"א 33392/99). הגישו המערערים בקשת פסלות נוספת, השלישית (או אם תמצי לומר, הרביעית) לפסילת בית המשפט מלישב בדין (בש"א 50444/99). ביסוד בקשה זו עמדה שוב הטענה, כי בשל היכרות אישית של כב' השופטת, פסולה היא מלישב בדין בעניינם. המערערים טענו, כי בהבדל מן היסוד העובדתי לבקשת הפסלות הראשונה שהגישו בעניין זה (המ' 3178/97), נודע להם רק עתה, כי עו"ד אלי זוהר איננו משמש רק כדירקטוריון בחברת האם "אוסם השקעות בע"מ", אלא בחברת "אוסם תעשיות מזון בע"מ", שהיא, כאמור בבקשה, "החברה שלה ההתנגשות העיסקית החזיתית הקשה ביותר מול המבקשת [המערערים] ומול החברות שבפירוק שעניינן נדון בפני בית משפט זה". עוד הוסף, כי עו"ד זוהר משמש גם כדירקטור בחברת "פרומין שיווק בע"מ", שאף היא - כך נטען - שותפה היתה ב"קרטל" וב"חרם" כנגד החברות שבפירוק. המערערים הדגישו, כי היכרות בעלה של כב' השופטת עם עו"ד זוהר אינה היכרות עם פרקליט ככזה, אלא עם מנהל בחברה, שמעוניינת בהליך הפירוק הנדון. כך, בייחוד, שעה שהפירוק נתבקש אמנם על ידי המערערים אולם נמשך למעשה על ידי חברת "אוסם" למרות שהמערערים עצמם ביקשו לבטלו. מטעמים אלה, כך נטען, קם לו חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילתה של כב' השופטת מלישב בדין בעניינם.

7.בהחלטתו מיום 27.5.99 דחה בית המשפט את שלוש הבקשות לפסילתו. אשר לבקשות הפסילה ששעניינן התבטאויות בית המשפט באשר לפעולותיו של המנהל המיוחד, ציין בית המשפט, כי לא היה בהן כל חשש ממשי למשוא פנים. התבטאויות אלה באו על רקע דבריו של בא-כוח הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ, שהיה צד לאחד ההליכים, ולא על רקע הבקשה שהגישו המערערים להעברת משיב מס' 1 מתפקידו. אליבא דבית המשפט, היו דברים אלה, של בא כוח הבנק, בעלי גוון ונוסח חריף יתר על המידה ומטעם זה - ורק מטעם זה - צויין כי לכאורה אין בהכרח פסול בפעולותיו של משיב מס' 1. בהקשר זה הדגיש בית המשפט במיוחד את העובדה, כי בקשות הפסילה הוגשו על ידי המערערים ולא על ידי הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ. עוד צויין, כי בקשות הפסילה מבוססות על ציטוט מגמתי של החלטות שניתנו, תוך התעלמות מן הניתוח העובדתי והמשפטי הרחב שעמד ביסודן. בית המשפט הוסיף, כי:

"אין לי כל דעה קדומה, כזו או אחרת, לגבי אופן תיפקודו של המנהל המיוחד. כל טענה הקשורה בפעילות המנהל המיוחד נבחנה לגופה בעבר ובהווה ותיבחן כך גם בעתיד... בהתייחסותי המסויימת לדברי עו"ד בר הלל [בא-כוח הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ] אין משום הבעת דעה לגבי סוגיה משפטית זו או אחרת או לעובדות שכבר הוכחו בפני באותה עת. סבורתני, כי הדעה היחידה שלי עליה ניתן ללמוד מן הדברים שנכתבו בהחלטתי היא כי לטעמי כך לא ראוי שיתנסחו בעלי דין בכתובים לבית המשפט."

8.אשר לטענת ההיכרות האישית, ציין בית המשפט, כי דין הטענה להידחות. בית המשפט קבע, כי אין כל חדש בבקשה שהוגשה והיא זהה במהותה ובתוכנה לבקשה שהוגשה - והוכרעה - בהמ' 3178/98. במובן זה, משול העניין למעשה בית דין והדרך להשיג עליו היתה בערעור לבית המשפט העליון על ההחלטה הקודמת בעניין זה. בית המשפט סיכם את החלטתו תוך שהוא מציין, כי:

"לא קיים כל חשש ממשי כי יש לי דעה קדומה כלשהי או כי אנהג משוא פנים בדין. אין ספק בליבי כי ביכולתי להמשיך ולדון בתיק כך שהצדק יראה ויעשה."

9.על החלטה זו הוגש בפני ערעור. בערעורם חוזרים המערערים על תמצית טענותיהם בשלושת הבקשות שהוגשו לערכאה הראשונה. הטענה הראשונה , עניינה התבטאויותיה של כב' השופטת טרם מתן ההחלטה בבקשה להעברת משיב מס' 1 מתפקידו. לטענת המערערים, גם אם נאמרו דברי בית המשפט בתשובה לניסוח טענות כזה או אחר, נוסח הדברים שנאמר נחרץ ומלמד הוא כשלעצמו על דעה קדומה. כך, נטען עוד, בייחוד נוכח המהות והתוכן של הטענות כנגד משיב מס' 1, שאליבא דמערערים, מוצדקות הן לגופן. הטענה השניה , עניינה טענת ההיכרות האישית. בעניין זה חזרו וטענו בפני המערערים אודות הפגם שבמינוי משיב מס' 1 (עקב קשריו הנטענים עם בא-כוח "אוסם" ועיסוקו הנטען בפירוק קודם של חברות עבור "אוסם"); אודות תפקידה המרכזי של חברת אוסם בהיקלעותן של החברות לקשיים, ואודות מעמדם של עו"ד זוהר ועו"ד הייק, כדירקטורים בחברת אוסם תעשיות מזון בע"מ. המערערים הדגישו את ההבדל בין היות עו"ד זוהר דירקטור בחברת אוסם תעשיות מזון בע"מ, כעובדה חדשה המצדיקה דיון מחודש בסוגיה והכרעה לפיה עקב היכרות אישית ישנו חשש ממשי למשוא פנים. בעניין זה מבקשים המערערים להדגיש, כי עו"ד זוהר אינו מכר במקרה זה על רקע מקצועי, בהיותו פרקליט, אלא מנהל בחברה, שהיא בעלת עניין ברור בהליכי הפירוק ומטעם זה, לא יכולה כב' השופטת להמשיך ולישב בדין בעניינם.

10.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. אשר לטענה הראשונה, הרי שלא שוכנעתי כי בהתבטאויות שהיו לעניין תפקידו של משיב מס' 1 היה משום עילה לפסילתה של היושבת בדין. כאמור בהחלטה נשוא ערעור זה, נאמרו הדברים בתגובה לניסוח בעל גוון חריף של בא-כוח אחד הצדדים. אף המערערים אינם חולקים על הנמקה זו ביסודה אלא משליכים יהבם על נחרצות הדברים כמו גם על נכונותן של הטענות לגופן. אשר לנחרצות הדברים, הרי שנוכח הסבריה של כב' השופטת ונסיבות המקרה, לרבות העובדה שהדברים נאמרו בבקשה אחרת ובהקשר ספציפי, ועוד לפני דיון בבקשה שהינה בקשת ביניים במהותה, הרי שאין בהם חשש ממשי למשוא פנים. בעניין זה, אין נפקות בערעור שבפני לשאלה אם תפקידו של משיב מס' 1 ראוי הוא, אם לא. מבלי להביע כל עמדה בעניין זה לגופו, הרי שברי כי אין עניינו טענת פסלות וממילא עומד הוא להכרעה לגופו - בפני הערכאה הראשונה. מטעם זה, דין הערעור, ככל שהוא מתייחס להחלטות בבש"א 34901/99 ובש"א 35151/99, להידחות.

11.אשר לטענה השניה: אכן, כאשר ישנה היכרות אישית ליושב בדין, יש בכך לעיתים חשש ממשי למשוא פנים. (ראו: ע"א 6204/96 גל-עזר נ' גולדבליט , פ"ד נ(2) 745). גם כאן, אין לקבוע כלל קטיגורי של פסלות אלא יש לבחון בכל מקרה לגופו, אם ישנו חשש ממשי למשוא פנים, שכן גבולותיה של ההיכרות האישית - הן נורמטיבית והן עובדתית - אינם ניתנים לתיחום וקביעה מראש ויש לבחון אותם על רקע הנסיבות והמאפיינים של כל מקרה ומקרה לגופו. (ראו למשל: ע"א 7577/97 דוד נ' פרידמן (לא פורסם); ע"א 660/98 אבוזווילי נ' ראובני

(לא פורסם)).

12.במקרה שלפנינו, ההיכרות האישית הנטענת הינה ידידות, שאינה מוכחשת, בין עו"ד אלי זוהר ועו"ד הייק, המשמשים כדירקטורים בחברת אוסם תעשיית מזון בע"מ (על פי החומר שבפני) ובין בעלה של כב' השופטת. יצויין ראשית , כי לא הוגש ערעור על ההחלטה הקודמת בעניין זה, מיום 30.10.97. במובן זה, הנסיבות החדשות שהצדיקו לטענתם של המערערים הגשת בקשה חדשה בעניין זה, אינן מבססות כשלעצמן טענת פסלות. זאת ועוד: אף לגוף העניין לא מצאתי בנסיבות המקרה משום חשש ממשי למשוא פנים. לבד מן הטענה בדבר תפקידם הפורמלי של עו"ד זוהר ועו"ד הייק, אין בחומר שבפני כל תשתית עובדתית - ולו מינימלית - לקיומו של חשש ממשי למשוא פנים. עצם היכרותו של עו"ד זוהר או עו"ד הייק עם בעלה של כב' השופטת כשלעצמו, אינו יכול לבסס תשתית מעין זו. התיק נשוא ערעור זה עניינו בקשה לפירוק חברות. הבקשה הוגשה במקורה על ידי המערערים. חברת "אוסם" ביקשה הפירוק (כך נטען) רק בשלב מאוחר יותר. זאת ועוד: מרבית הטענות הנטענות על ידי המערערים בעניין תפקידה של "אוסם" בקשייהן של החברות לא הוכח ולא בוסס עדיין, וודאי שלא במסגרת הבקשה שבפני. בנתון זה יש כדי למעט במידת ההיכרות והחשש הממשי למשוא פנים. אכן, אין במקרה שלפני כל תשתית להיכרות אישית המבססת חשש ממשי למשוא פנים. יפים לעניין זה דבריו של מ' שמגר, בציינו:

"אם השופט יפסול עצמו בכל מקרה בו קיימת היכרות מן העבר או מן ההווה, בלי שהדבר מעוגן ביחסי קירבה מיוחדים, יפריז לצד החומרה ללא הצדקה עניינית וגם יכביד ללא צורך על פעולתה של המערכת השיפוטית. היכרות, ותהיה זו היכרות שבהווה, אינה הופכת את השופט לפסול. היא אינה יוצרת מראש חריצת דין אישית כה מהותית כלפי האדם עד שיהיה בכך כדי ליצור נטיית לב המשתלטת על שופט מקצועי בעזות כה רבה עד שאינו יכול להגיע להכרעה עניינית. זהו תחום מובהק אשר בו בא לידי ביטוי היישום של אמת המידה של השופט המקצועי היודע להשתחרר מהשפעתה של היכרות שיגרתית עקב כוחו והרגלו של בעל משרה שיפוטית היודע להתעלות מעל השפעתה של היכרות שיגרתית." (מ' שמגר, "על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע", ספר גבורות לשמעון אגרנט 87, 109).

אכן, עצם ההיכרות - של בן זוגה של כב' השופטת - עם דירקטור בחברה - אינו מבסס במקרה שבפני חשש ממשי למשוא פנים, המצדיק פסילתה של כב' השופטת מלישב בדין. על כן, דין הערעור להידחות.

13.טרם אסיים החלטתי, אבקש להעיר זאת: לאחר הגשת הערעור שבפני, וטרם ההחלטה בו, ביקשו המערערים פעמיים צו שיורה על הפסקת הדיון בפני הערכאה הראשונה. טענת המערערים היתה כי למרות האמור בתקנה 471ג(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: התקנות), המשיך בית המשפט בדיונים מבלי שנימק החלטתו זו מיד ותוך שהוא מוסיף נימוקים כנגד ערעור הפסלות העומד בפני. אכן, על פי סעיף 471ג(א) לתקנות, עם הודעה על הגשת ערעור יפסק הדיון בתיק אלא אם כן ישנם טעמים שירשמו, להמשך הדיון. (והשוו: בש"א 3010/95 אופל נ' פרץ

(לא פורסם)). המערערים טענו בבקשותיהם, כי לא נרשמו נימוקים להמשך הדיון עם מתן ההחלטה בטענת הפסלות, אלא רק בעקיפין, בדיון מאוחר יותר שהתקיים ביום 20.6.99 (בש"א 50421/99). אכן, במקרה שבפני, מן הדין היה לכאורה ליתן ולרשום הטעמים להחלטה להמשיך בדיון בסמוך להחלטה הדוחה הבקשה לפסילה ולא בשלב מאוחר יותר. דא עקא, שאין אני נצרך להכריע בשאלה זו, זאת נוכח מסקנתי ולפיה לא היתה בנסיבות המקרה עילת פסלות לגופו של עניין.

14.התוצאה היא, על כן, כי דין הערעור להידחות. אציין, כי לא מצאתי בנסיבות המקרה, טעם לאפשר טיעון נוסף מטעם המערערים בערעור זה, כאמור בתקנה 471ג(ה), וזאת לאחר שהגישו ערעור מפורט, שתי בקשות לעיכוב הדיונים ותגובה מפורטת לתגובת המשיבים (ביום 18.6.99). המערערים ישאו בהוצאות משיב מס' 1 בסך של 10,000 ש"ח ובהוצאות משיב מס' 2 בסך 2,500 ש"ח.