רע"א 3701/13 צדיק עדיקה נ. ניסים עדיקה

1.

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 9551/07 (כב' השופט מ' בר-עם ) בגדרה נדחו שלוש בקשות שונות. הבקשות ניתנו במסגרת הליך פירוק שותפות בין המבקשים ומשיב 1.

2.

הצדדים בבקשה שלפניי הינם חמישה אחים לבית עדיקה שקיימו במשך עשרות שנים ועד סוף שנת 2003 שותפות לא רשומה ביניהם. ארבעת האחים המבקשים בבקשה הגישו תביעה נגד האח הבכור – הוא משיב 1, לפירוק השותפות בנכסים, בכספים ובארבע חברות אשר באמצעותן נוהלה השותפות. בפסק דין שניתן ב-12.1.11 הורה בית המשפט המחוזי על פירוק השותפות על-ידי מינוי עו"ד יעקב אמסטר ככונס על נכסי השותפות – הוא משיב 2 בבקשה. עוד הסמיך בית המשפט המחוזי את כונס הנכסים לחלק את נכסי השותפות בעין או בכסף בין השותפים, ובהיעדר הסכמה למכור את נכסי השותפות ולחלק את העודף ביניהם לפי חלקם בשותפות. בהמשך לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בדבר מינויו של עו"ד אמסטר ככונס על הנכסים בשותפות, נרשמו הערות אזהרה לזכותו על כל הנכסים.

משלא הצליחו האחים להגיע להסכם, פעל הכונס לממש את נכסי השותפות על דרך של מכירה לצדדים שלישיים. לאחר שמכר כונס הנכסים חלק מנכסי השותפות, ביום 24.09.12, גיבשו האחים הסכם פשרה כולל על דרך של חלוקה בעין של נכסי השותפות וקביעת תשלומי איזון. כחלק מההסכם התחייב משיב 1 להעביר למבקשים סכום כולל של 8,650,000 ש"ח. כן נקבעה חלוקה בעין של הזכויות בנכסי השותפות שטרם מומשו. בסעיף 4 להסכם הפשרה נקבע כדלהלן:

"4.

מוסכם בין הצדדים כי לסילוק כל תביעותיהם של התובעים מהנתבע יקבלו התובעים סכום סופי ומוחלט של 8,650,000 ₪ נטו (לאחר כל מס או היטל) ובמילים: שמונה מיליון שש מאות וחמישים אלף ₪ נטו וכן את שתי החנויות בשוק מחנה יהודה כדלקמן:

4.1 החנות ברח' עץ החיים 29 (תועבר ליעקב עדיקה)

4.2 החנות ברח' השקד 3 בבעלות (תועבר לאבי עדיקה)"

עוד נקבע בסעיף 12 להסכם כי ככל שהוא לא יקוים, יוחזר מינויו של כונס הנכסים על מנת שיממש את הנכסים לצורך חלוקה בין הצדדים כפי שנקבע בפסק הדין. בהחלטתו מאותו יום, בית המשפט המחוזי בירך על שהצדדים השכילו ליישב את הסכסוך ולהגיע להסדר פשרה כולל, וכן הורה לכונס הנכסים להציג לבית המשפט את הפעולות שעליו לנקוט לסיום הליכי הכינוס נוכח השינויים מהסדר הפשרה.

3.

על רקע טענתם כי משיב 1 הפר את הסכם הפשרה, הגישו המבקשים לבית המשפט קמא בחודש ינואר 2013 בקשה למתן הבהרה האם להסכם הפשרה ניתן תוקף של פסק דין הניתן לאכיפה בהוצאה לפועל. בית המשפט קיים דיון במעמד הצדדים בשאלה האם ראוי לברר את טענות המבקשים בקשר לקיום הסכם הפשרה בהליך זה או באמצעות תובענה חדשה, במהלכו הועלו טענות הדדיות להפרת ההסכם (החלטה מיום 18.01.13). בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי כי בשלב זה אין מקום להפנות את הצדדים להתדיין בעניין קיום ההסכם בהליך נפרד משלא נמצא שהמסכת העובדתית מורכבת ומסובכת עד כדי שהיא מצריכה נקיטת הליך בדרך של תובענה חדשה. עוד הורה על הארכת המועד עד ליום 1.5.13 בו על משיב 1 לשלם את התשלום שנקבע בסעיף 8 להסכם הפשרה – בסך 8,650,000 ש"ח (החלטה מיום 28.01.13). עוד נקבע כי ככל שלא ישולם הסך האמור עד למועד שנקבע, על כונס הנכסים יהיה לפעול למימוש יתרת הנכסים כפי שנקבע בפסק הדין. לאחר ששילם משיב 1 את התמורה בסך 8,650,000 ש"ח במועד שנקבע, הורה בית המשפט לכונס להגיש דו"ח סופי לקראת סיום פעולותיו במהלך תקופת הכינוס.

4.

הבקשה שלפניי מופנית כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 10.05.13, בגדרה הכריע בשלוש בקשות שונות מטעם המבקשים. האחת, בקשת המבקשים לחייב את משיב 1 בתשלום ריבית הסכמית בגין פיגור נטען בתשלום התמורה על סך 8,650,000 ש"ח מהמועד המקורי שנקבע בהסכם ועד ליום 1.5.13. השנייה, בקשת כונס הנכסים לבית המשפט ליתן צו שיורה לרשם המקרקעין למחוק את ההערות שנרשמו על שמו ותחתיהן לרשום הערת אזהרה לטובת בא כוח המבקשים על זכויותיו של משיב 1 בנכס ברחוב יוסי בן-יועזר. זאת על סך יתרת חובו למבקשים בהתאם להסכם הפשרה. השלישית, בקשת המבקשים להורות למשיב 1 לחתום על ייפוי כוח מוסכם לטובת מבקש 4 – אבי עדיקה, לצורך העברת הבעלות בנכס ברחוב השקד 3 לזכותו כפי שהוסכם בפשרה.

בית המשפט קיבל את בקשת כונס הנכסים למחוק את הערות האזהרה שנרשמו על שמו בלשכת רישום המקרקעין, אך דחה את חלקה השני של בקשתו - לרשום הערות אזהרה לטובת בא כוח המבקשים. כמו כן, דחה את שתי הבקשות הנוספות מטעם המבקשים בקובעו:

"לא מצאתי עילה מספקת להידרש להן, בגדר ההליך שלפניי, באשר אלה חורגות מקיום הוראותיו המפורשות של הסכם הפשרה ומצריכות בירור עובדתי וראייתי מורכב, כעולה מטענותיו המפורטות-הדיוניות של הנתבע...ככול שלא ישכילו הצדדים ליישב את המחלוקות הנטענות בעניין הפרת הסכם הפשרה ויפעלו במשותף לביצוע הוראותיו, לא יהיה מנוס מהליכים נוספים לבירור טענותיהם במסלול דיוני מתאים ועל דרך של תובענה נפרדת.."

5.

המבקשים משיגים על החלטת בית המשפט. בעיקרו של דבר טענתם ביחס לשלוש הבקשות היא כי שגה בית המשפט בקובעו שהבקשות מצריכות בירור עובדתי וראייתי מקיף, בעוד שהדברים קבועים בהסכם הפשרה באופן ברור וכל העובדות הנדרשות להכרעה ידועות לבית משפט קמא. בנוסף, טענו באופן פרטני ביחס לכל אחת מההחלטות.

ראשית טוענים המבקשים כי החלטת בית המשפט שלא להורות על חיוב משיב 1 בתשלום ריבית פיגורים הסכמית סותרת החלטה קודמת שלו מיום 28.2.13 בה קבע שיידרש לבקשה זהה ככל שהתמורה תשולם עד ליום 01.05.13. עוד טוענים המבקשים שהגשת תובענה חדשה תגרום להם נזקים כבדים.

שנית, משיגים המבקשים על החלטת בית המשפט לדחות את בקשת כונס הנכסים לרשום הערות אזהרה על נכס ספציפי לטובת בא כוח המבקשים תחת ההערות בדבר מינוי הכונס. לטענתם, ההחלטה מנוגדת לחלוטין להסכם הפשרה שהרי בהסכם נכתב כי צווי המניעה שנרשמו על הזכויות בנכס ברחוב יוסי בן יועזר יוסרו רק לאחר שמשיב 1 יבצע את כל התשלומים על פי ההסכם. היות שמשיב 1 עדיין חייב לשלם תשלומים בהתאם להסכם, הסרת הערות האזהרה מנכסי השותפות מותירה את המבקשים ללא כל בטוחה לפירעון מלוא התשלומים על-ידו.

שלישית, טוענים המבקשים ששגה בית המשפט קמא כאשר סירב לאשר למבקשים לחייב את משיב 1 לחתום על ייפוי כוח לצורך העברת בעלות בנכס ברחוב השקד 3 לאבי עדיקה. לטענתם, הבקשה אינה חורגת מקיום הוראותיו של ההסכם אלא העברת הבעלות למבקש 4 היא חלק מהותי מחובותיו המפורשות של משיב 1 לפי הסכם הפשרה. דינה צריך להיות זהה לנקבע בהחלטת בית המשפט מיום 28.1.13, בגדרה הורה למשיב 1 לשלם את הסכום של 8,650,000 ש"ח עד ליום 1.5.13 שאם לא כן יפעל הכונס למימוש כלל נכסי השותפות. שהרי אין נפקא מינה בין חובתו של משיב 1 להעביר למבקשים את תמורתם הכספית או נכס בעין.

6.

משיב 1 מתנגד לבקשת רשות הערעור ומבקשת לדחותה. לטענתו אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי בשלוש הבקשות שניתנו כהלכה ובמסגרת שיקול דעתו הרחב להחליט האם לברר מחלוקת שהובאה לפניה כבקשה למתן הוראות או להעבירה לדיון במסגרת תביעה רגילה. לדבריו, הטיפול בתביעה לפירוק השותפות שהוגשה על ידי המבקשים הסתיים וכונס הנכסים הגיש דו"ח סופי. על כן, טענות הצדדים לגבי ביצועו, אכיפתו או פרשנותו של הסכם הפשרה צריכות להתברר בהליך נפרד בדרך של תובענה חדשה. בהיותן מחלוקות מהותיות, בקשה למתן הוראות במסגרת הליך פירוק איננה הדרך הראויה לבררן.

משיב 1 מוסיף וטוען ביחס לכל אחת מהבקשות. לעניין בקשות המבקשים לחייב את משיב 1 בריבית חריגה טוען הוא כי מדובר בבקשה חסרת תום לב בניסיון לעשיית עושר ולא במשפט על חשבונו של משיב 1. לטענתו, מהוראות סעיף 5 להסכם עולה כוונה הפוכה לפיה אילו ידעו הצדדים כי הסכום לתשלום לא היה מצוי בקופת הנכסים, כי אז לא היו קובעים הוראת ריבית חריגה. עוד נטען כי הוא חתם על הסכם הפשרה עקב הטעייה על ידי בא כוח המבקשים וכונס הנכסים.

אשר להחלטה שלא לרשום הערות אזהרה על שם בא כוח המבקשים, טוען משיב 1 שהמבקשים אינם זכאים להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו שהרי לא הם שביקשו את הסעד אלא כונס הנכסים. לעצם העניין, טענת משיב 1 היא שאין בסעיפים בהסכם הפשרה אליהם מפנים המבקשים כדי להעניק כל זכות למבקשים לרשום הערות אזהרה על נכסי משיב 1; לכל היותר הסעיפים מתייחסים לצווי עיקול או מניעה זמניים שירשמו על נכסי השותפות. המבקשים לא הוכיחו כי נרשמו צווים כאלה.

משיב 1 מתנגד לבקשת המבקשים להורות לו לחתום על יפויי כוח מוסכם לצורך העברת הבעלות בנכס ברחוב השקד וטוען כי היא מהווה שימוש לרעה בהליכי בית משפט. לטענתו, הבקשה חוזרת על בקשה קודמת שהוגשה להעברת הבעלות בנכס האמור שכבר נדחתה על-ידי בית משפט קמא. בנוסף המבקשים לא צירפו לבקשתם לבית המשפט המחוזי כל הסכמה לגבי ייפוי הכוח. לא רק זאת, טוען משיב 1 כי המבקשים צירפו בפעם הראשונה בהליך זה, ללא נטילת רשות, התכתבות בין הצדדים בנוגע לניסוח ייפוי כוח. לטענתו הוא לא נתן הסכמתו לנוסח המצורף.

כונס הנכסים, משיב 2 בבקשה, הגיש אף הוא את תגובתו לפיה הוא אינו נוקט עמדה במחלוקות.

7.

מושא בקשת רשות הערעור שלפניי הן שלוש בקשות לעניין יישום הסכם פשרה שנחתם בין חמשת האחים הצדדים לשותפות. הבקשות הוגשו לבית המשפט המחוזי במסגרת בקשה למתן הוראות באשר לביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי שהורה על פירוק השותפות על ידי משיב 2 - כונס הנכסים. לאחר מתן פסק הדין, הגיעו הצדדים להסכם פשרה לגבי חלוקת נכסי השותפות. בית המשפט המחוזי דחה את שלוש הבקשות בקובעו שאין לבררן בהליך זה. המבקשים טוענים כי היה על בית המשפט להידרש אליהן שכן הן עולות מהוראותיו של הסכם הפשרה ואינן מצריכות בירור עובדתי מורכב.

לאחר שעיינתי בבקשת המבקשים ושבעה עשר צרופותיה, כמו גם בתגובת משיב 1 והנספחים הרבים שצורפו לה, לא שוכנעתי כי נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. השאלה היא האם שלוש הבקשות מעוררות מחלוקות סבוכות מבחינה עובדתית ואינן מתאימות לבירור על דרך של בקשה למתן הוראות ולכן יש להעבירן לדיון בתביעה רגילה. מסגרת דיונית של בקשה למתן הוראות אינה מתאימה למחלוקות מעין אלה שכן ההליך מתנהל בצורה מקוצרת שאינו כולל את כל קשת הליכי הביניים המוכרים (ראו: רע"א 9082/05 שרידב השקעות בע"מ נ' עו"ד הרטמן , פס' 8 (26.03.07)(להלן: עניין שרידב )). לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב להחליט בשאלה זו, וערכאת הערעור לא תתערב בה כדרך כלל אלא במקרים חריגים (רע"א 8460/12 גד יצחקי נ' רו"ח עופר אלקלעי ). לא מצאתי שהבקשה לפניי נמנית עמם. התשובה לשאלה האם מדובר במקרה סבוך מבחינה עובדתית תלויה בהצגה זה מול זה של העמדות המנוגדות של בעלי הדין ( עניין שרידב , פס' 8). המבקשים מציגים את בקשותיהם כעולות בבירור מלשונו של ההסכם. כך לגישתם. אולם, התמונה העובדתית שמשתקפת מטענות הצדדים היא כי למעשה היקף המחלוקת העובדתית ביניהם רחב. על כן, לא מצאתי שנפלה שגגה בהחלטת בית המשפט המחוזי להותיר את הבירור בטענות הצדדים למסגרת דיונית מתאימה, שלא על דרך של בקשה למתן הוראות.

אשר לבקשה להורות על חיוב משיב 1 בתשלום ריבית פיגורים, אכן בהחלטה קודמת קבע בית המשפט המחוזי כי יידרש לבקשה לתשלום הריבית ההסכמית בגין ההפרה הנטענת לאחר תשלום התמורה; ואולם, ניכר כי מתעוררת בין הצדדים מחלוקת לגבי כוונתם להפעיל את הריבית בעת חתימת הסכם הפשרה, כמו גם ביחס לתרומת כל אחד מהצדדים ליצירת תשלומי הריבית. בקשת המבקשים להורות על רישום הערת אזהרה לטובת בא-כוח המבקשים על הנכס הספציפי נסמכת לטענתם על הוראה בהסכם לפיה הערות האזהרה ימחקו אך ורק כאשר ישלם משיב 1 את כל התשלומים על פי הסכם הפשרה. לשם כך מפנים הם לסעיף 9 להסכם. מהצד האחר משיב 1 מדגיש את האמור בסעיף 8 להסכם. נדמה כי על רקע המחלוקות בין הצדדים, אין לשלול את עמדת בית המשפט לפיה ההכרעה בעניין זה דורשת פרשנות עובדתית והליך ראייתי.

לעניין בקשת המבקשים להורות על חתימה על ייפוי כוח מוסכם להעברת הנכס ברחוב השקד לבעלות המבקש 4, בקשה דומה הוגשה לבית המשפט קמא בעבר. בבקשה התבקש בית המשפט לתת פסיקתא לפיה משיב 1 יפעל לביצוע העברת הבעלות בנכס. בית המשפט המחוזי קבע כי הוא לא נדרש לתת תוקף של פסק דין להסכם הפשרה, ולכן אין מקום למתן פסיקתא לחלקים הימנו (החלטה מיום 1.5.13). מכאן שבקשת המבקשים הינה למעשה לאכיפת הסכם הפשרה. אמנם ההוראה לגבי הבעלות בנכס אכן כתובה מפורשות בהסכם הפשרה. בהיבט זה נראה כי יש טעם בטענת המבקשים שלא היה מקום להבחין בין הוראת בית המשפט המחוזי למשיב 1 לשלם את הסכום של 8,650,000 ש"ח על פי לשון ההסכם ובין חיוב זה. עם זאת, גם בפי משיב 1 טענות כי המבקשים לא קיימו את חלקם בהסכם, כך בכל הנוגע לזכויותיהם במתחם ברחוב יוסי בן יועזר.

אם כן, לא נראה שנפלה שגגה בהחלטת בית המשפט, וודאי שאינה מצדיקה את התערבות ערכאת הערעור במסגרת בקשה למתן רשות ערעור. מהחומר עולה שבאמתחת המבקשים ומשיב 1 טענות נוספות בנוגע להסכם הפשרה, הפרתו, ביטולו וכיוצא באלה. בל נשכח כי בידי המבקשים מונחת הזכות לבקש את כל הסעדים העולים מהסכם הפשרה ועל פי דיני החוזים. נוכח הטענות הרבות בנוגע לחיובים בהסכם הפשרה, אין מקום במסגרת זו להיעתר רק לשלוש הבקשות במנותק מהן. ניתן לדון בטענות אלו בתובענה נפרדת בד בבד עם החיובים הנוספים מכוח ההסכם המוטלים הן על משיב 1 והן על המבקשים.

למעשה השאלה הדיונית המתעוררת בבקשה זו היא האם טעה בית משפט בקובעו שבירור המחלוקת הנידונה תיערך בהליך נפרד ולא בפניו. יש לזכור שלבית המשפט לפירוק מוענק שיקול דעת רחב בקביעת המסגרת המתאימה לבירור סוגיות המובאות לפניו. בית המשפט שקל את שלוש ההחלטות בצורה עניינית. אף אם ניתן היה להחליט אחרת, עמדתו מובנת וסבירה ובמובן מסוים אף מקבלת חיזוק מן המחלוקות בין הצדדים שהתעוררו בבקשה זו.

8.

על סמך האמור, הבקשה לרשות ערעור נדחית. נוכח נימוקיי, אין צו להוצאות.