רע"א 3708/03 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ. קבוצת כרמלטון בע"מ

1.המשיבה – קבוצת כרמלטון בע"מ (להלן: החברה) – מנהלת תביעה כנגד המבקש – בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: הבנק). ביום 14.4.03 סיימה החברה את הצגת ראיותיה, ונפתחה פרשת הראיות של הבנק. מטעם הבנק העידה בין היתר, אחת תמר סלמניק (להלן: העדה). במהלך חקירתה הנגדית ביקש בא-כוח החברה מן העדה להביא לישיבת בית המשפט הבאה מסמכים מסוימים שאוזכרו בתצהיר גילוי המסמכים של הבנק. קבוצת המסמכים הראשונה כללה, על-פי האמור בתצהיר: "התכתבויות והתייעצויות בין הבנק לבין יועציו המשפטיים ומסמכים שונים שהוכנו לקראת ההליך המשפטי ובמסגרת ההכנה לו". קבוצת המסמכים השניה כללה "מסמכים פנימיים לרבות אישורים של ועדות האשראים ופרוטוקולים של הדירקטוריון". עוד נכתב בתצהיר כי כל המסמכים האמורים חסויים.

בא-כוחו של הבנק התנגד לבקשת החברה לזמן את העדה לצורך המצאת המסמכים, וזאת משני טעמים. הטעם האחד – שמהלך גילוי המסמכים ההדדי הסתיים זה מכבר. משכך, טען בא-כוח הבנק, כי פקעה זכותה של החברה לתבוע עתה גילוי. הטעם האחר – שהמסמכים חוסים בצילם של שלושה חסיונות נפרדים: חסיון דיונים פנימיים ; חסיון יחסי עורך-דין לקוח ;

וחסיון בנקאי.

2.בית המשפט המחוזי קבע כי על אף שחלף המועד לגילוי המסמכים, רשאי הוא להורות לנציגת הבנק להביא עמה את המסמכים, וזאת מכוח הוראת תקנה 178(א) לתקנות סדר הדין האזרחי. וכך קובעת התקנה:

נקבע תאריך לדיון בתובענה, רשאי בית המשפט, לבקשת בעל דין, להזמין עד, אם למתן עדות ואם להצגת מסמכים...

בית המשפט דחה את טענות הבנק בדבר התקיימותו של חסיון על אותם מסמכים, ככל שאלה נוגעים לדיונים פנימיים של הבנק. בית המשפט קבע כי אל מול האינטרס של הבנק שלא לחשוף דיונים והתייעצויות פנימיים – שעשוי להקים חסיון מפני גילויים של מסמכים הנוגעים לאותם דיונים – ניצב האינטרס של החברה לעיין במסמכים על מנת לבסס את עילות התביעה כנגד הבנק. בית המשפט קבע כי בנסיבות העניין, גובר האינטרס של החברה על-פני האינטרס של הבנק. אשר לטענה בדבר חסיון בנקאי, קבע בית המשפט כי יש מקום להחילו רק על מסמכים הנוגעים לחשבונות של לקוחות הבנק (למעט מסמכים הנוגעים לחשבונה של החברה, המוחזקת כמי שויתרה על חסיונה). די, כך קבע בית המשפט, בהצהרה מפי עד מטעם הבנק או מפי בא-כוחו של הבנק, כי מסמך מסוים נוגע לחשבונו של לקוח על מנת להקים את החסיון. עם זאת, בית המשפט הוסיף, כי ישקול לעיין במסמכים בעצמו, אם יתבקש לעשות כן על-ידי בא-כוחה של החברה, וזאת על מנת להחליט האם מדובר במסמכי חשבונות המקימים חסיון. לבסוף קבע בית המשפט, כי מסמכים שעשויים להקים חסיון עורך-דין לקוח יועברו לעיונו על מנת שיכריע אם אמנם יש מקום להטיל עליהם חסיון.

3.הבנק משיג על החלטת בית המשפט קמא. במסגרת בקשת רשות הערעור, עותר הוא לעיכוב ביצועה של ההחלטה. לאחר שבחנתי את טענות החברה, החלטתי כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות. כאמור בהחלטת בית המשפט קמא, הגיש הבנק תצהיר גילוי מסמכים, שבמסגרתו נזכרו המסמכים נשוא הבקשה. בכך הושלם, בכל הנוגע לאותם מסמכים, הליך גילוי המסמכים. אין יסוד, אפוא, לטענות החברה בנוגע לחלוף המועד לגילוי מסמכים. גם החלטתו של בית המשפט להורות, בנתון למגבלות מסוימות, על הבאת המסמכים לפי תקנה 178(א), אינה מקימה, כשלעצמה, עילה לעיכוב ביצוע. זאת, לכאורה, בלא קשר לשאלה אם נתקיים גילוי מסמכים. הוא הדין באשר לטענות בדבר קיומן של עילות חסיון. אשר לחסיון הדיונים הפנימיים – בית המשפט מצא כי עשויה להיות למסמכים הנוגעים לדיונים הפנימיים של הבנק רלבנטיות לשם הוכחת עילת התביעה של החברה. עובדה זו מצדיקה, כך קבע בית המשפט, את הסרת החסיון. לא ראיתי מקום להתערב בשיקול דעתה של הערכאה המבררת בעניין זה. אשר לעילות החסיון האחרות – אם תבקש החברה לעיין במסמכים שנתבקשה העדה להביא עמה, או תבקש להציגם כראיה במשפט, יהא רשאי הבנק לטעון לחסיונם. במקרה זה יהא על בית המשפט להחליט בשאלת החסיון טרם שיאשר את הבקשות כאמור.

בשולי הדברים יוער, כי החברה הייתה רשאית, לכאורה, לפנות אל הבנק בדרישה לעיין במסמכים, וזאת בהתאם לתקנה 114 לתקנות. במקרה שהבנק היה מתנגד לדרישה שכזו, מטעמים של חסיון, היה בית המשפט נדרש להכריע באותו שלב האם, בנסיבות המקרה, קמה עילת חסיון, השוללת את אפשרות העיון. משלא נעשה כך, עשויה שאלת החסיון לבוא להכרעת בית המשפט במהלך עדותה של נציגת הבנק.

אשר על כן, נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.