רע"א 3709/19 רוביקון ביזנס גרופ בע"מ (בפירוק) נ. יפעת שוורצברד

1.

המבקשות, חברות בפירוק, הגישו באמצעות המפרק תביעה נגד דירקטורים ונושאי משרה שהועסקו על-ידן, בהם גם המשיבה שכיהנה כיועצת המשפטית של המבקשות. סכום התביעה הועמד, לצרכי אגרה, על סך של 75,000,000 ₪. בכתב התביעה טענו המבקשות, כי המשיבה לא מילאה כראוי את תפקידה בליווי עסקאות שונות, הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה, ובכך גרמה להן נזק בסכומי עתק.

2.

ביום 21.3.2019 הגישה המשיבה בקשה לחיוב המבקשות ליתן ערובה לשם הבטחת הוצאותיה, מכוח סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999. לטענתה, בנסיבות העניין, שהמבקשות נמצאות בהליך פירוק, וסיכויי התביעה להתקבל קלושים, יש לקבוע ערובה המהווה 1% מסכום התביעה, קרי – 750,000 ₪. ביום 1.5.2019 נעתר בית המשפט לבקשה באופן חלקי, והורה למבקשות להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשיבה בסך של 150,000 ₪.

3.

מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפנַי, במסגרתה טוענות המבקשות כי שגה בית המשפט המחוזי משלא יחס חשיבות לעובדה שקופת הפירוק אינה ריקה, ויש בה עשרות מיליוני ₪; לא נתן משקל לכך שהמבקשות שילמו את מחצית האגרה, בסך של למעלה מחצי מיליון ₪ (דבר המלמד על יכולתן לעמוד בתשלום הוצאות, ככל שיידרשו לעשות כן); התעלם מכך שהגשת התביעה אושרה על-ידי בית משפט של פירוק, שבחן את כתב התביעה ועילותיו; לא בחן כדבעי את טענות המבקשות בכתב התביעה; התעלם מהפסיקה שלפיה הימצאות חברה בהליך פירוק מהווה טעם וצידוק לכך שלא תחויב בהפקדת ערובה; התעלם מכך שהמשיבה לא פירטה, בגיבוי תצהיר, את היקף ההוצאות הנטענות על-ידה; ודחה את הצעת המפרק לשריין סכום מסוים בתוך קופת הפירוק עבור הוצאות המשיבה, חלף הפקדת ערובה. בנוסף טענו המבקשות, כי קבלת הבקשה להפקדת ערובה משמעה הזמנת יתר עשרת הנתבעים להגיש בקשות דומות, דבר אשר עשוי להוביל לחיוב המבקשות בהפקדת ערובה בסך כולל של 1,500,000 ₪ – סכום בלתי מידתי בעליל, בפרט שמדובר בחברות בפירוק. נוכח האמור ביקשו המבקשות לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי, ולקבוע כי אין לחייבן בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבה. לחלופין ביקשו לחייבן בשיעור נמוך משמעותית מזה שנקבע, שישוריין בקופת הפירוק.

4.

דין הבקשה להידחות. ההחלטה בדבר הפקדת ערובה להבטחת הוצאות נתבע – אם בכלל ובאיזה סכום – נתונה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית. בהחלטתו עמד בית המשפט המחוזי על שלושת שלבי הבדיקה הנדרשים על-פי סעיף 353א לחוק החברות (כמפורט ברע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ , פסקה 13 (11.2.2009)), ונדרש – גם אם בתמצית – לשאלת סיכויי התביעה להתקבל, ולשאלת האיזון שבין זכות הגישה לערכאות לבין זכות הקניין (בשים לב לכך שהמבקשות נמצאות בהליך פירוק). בית המשפט המחוזי היה ער לכך שקופת הפירוק אינה ריקה, ומטבע הדברים ידע היטב כי הגשת התביעה נבחנה ואושרה על-ידי בית משפט של פירוק. על רקע הנתונים הללו קבע, כי בנסיבות העניין יש מקום להעתר למבוקש באופן חלקי , ולחייב את המבקשות בהפקדת ערובה בסך של 150,000 ₪. בית המשפט המחוזי גם נתן דעתו על הסכמת הצדדים לכך שהמפרק 'ישריין' סכום מתוך קופת הפירוק חלף הפקדת ערובה בקופת בית המשפט, אולם דחה הסדר זה מחשש לסיבוכים אפשריים בעתיד. הנה כי כן, משנשקלו ונבחנו השיקולים הרלבנטיים, ומשנקבעה ערובה העומדת ביחס הוגן וסביר לסכום התביעה – אין עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

5.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית. משלא נתבקשה תגובה, לא אעשה צו להוצאות.